הזיכרונות עדין כאן

לילה יום של גשם

כולם ישנים

לפתע שומע  את אמי

מעירה  את אבי

נחום קום יש מלא  דם

לכי לישון על מה את חושבת

זה רק חלום

אבל

המציאות  קצת  אחרי

ודפיקה  חלשה בדלת

אולי טעות או שכן

לא

והדפיקות שוב

אמי  קמה

ופותחת את הדלת

עומדים חיליים

הדם שחלמה

הוא  דם של אלי

וכך המסע התחיל

יום רדף יום שנה ועוד שנה

חג חלף עבר ועוד שנה חלפה

ורק הזיכרונות  נשארו

זוכר  שמות תמונות ורגעים

את  גלית היפה מיד  אליהו

חשבתי אולי יראה אחיין ממנו

זה היה חלום

אבל

התאהב במישהי  אחרת

אילנה מדרך  השלום

אבל

האושר  היה קצר מדי

וחלף ונגמר מהר מידיי

זיכרנות חולפים

ועדין חושב על  אותו  יום

שבאו  ואמרו

גם  אתם  שייכים  למשפחת  השכול

לעולם לא  נשכח

אותך תמיד נאהב

אחי שלנצח  תשאר  רק בן 24

רמי נוריאל 28.07.2016