הַקּוֹל שֶׁלָּךְ

יֵשׁ לָךְ קוֹל פַּעֲמוֹנִים

וְזוֹ אֵינָהּ אֲפִילוּ הַשְׁאָלָה,

עִם צְלִיל כָּל כָּךְ חָלַשׁ

בְּלִי לַחַן אוֹ נִיגוּן

אַךְ יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה

וְאַהֲבָה גְּדוֹלָה.

אָמַרְתִּי לָךְ כְּבָר

כַּמָּה אַתְּ יָפָה

וגם שְׁלֵמָה,

כְּמוֹ מַלְאָךְ.

תָּמִיד תִּהְיִי לי רִאשׁוֹנָה,

שֶׁאֶת הַיּוֹפִי

בְּקוֹלָה שָּׁמַעְתִּי.

וְאַתְּ יוֹדַעַת,

כְּשֶׁתִּהְיִי יוֹתֵר גְּדוֹלָה,

בַּת מֵאָה כִּמְעַט,

טִיפָּה פָּחוֹת יָפָה,

אוּלַי.

יִשָּׁאֵר לָךְ הַקּוֹל

הַכֹּל כָּךְ יָפֶה,

וְלֹא רַק הַצְּלִיל

אוֹ הַתֹּכֶן,

וְהַנְּשָׁמָה.