החלומות המשיכו,
המציאות נרדמה,
התקוות לא הועילו,
הקללה מאלוהים בראשו כמחלה.
נשכבתי על הספה
האדומה שלי כשאני מותש לאחר משמרת לילה בעבודה, הסתכלתי על הטלוויזיה קצת. אט אט
העיניים שלי החלו להיות כבדות והרגשתי איך השינה מתחילה ללטף לי את הפנים וגורמת
לי לשקוע בה בחמימותה.. כשאז 'חתול' הגיח והחל
ללקק את פניי "לך מפה כלב מעצבן." אמרתי לו אך הוא החל לנבוח ולקק לי
שוב את פניי "דיי אני צ ר י ך לישון." אמרתי לו והתהפכתי לצד השני אך
'חתול' יודע איך לגעת בי במקומות הרגישים והחל לילל "דיי חתול אתה כלב חכם,
לך תשתין בשירותים." חתול שתק לשנייה ולאחר רגע הוא החל רצף של נביחות שאני
יודע שעד שהוא לא ישתין וירחרח כל כלבה בשכונה זה לא ייגמר לעולם.
ק מ ת י מהספה בייאוש
כשאני מותח את פניי, שמתי כפכפים ונשארתי עדיין עם בגדי העבודה השחורים שלי. שמתי
על 'חתול' כלב האמסטף החום שלי את קולרו האדום, הסתכלתי על השעון שלי שהראה שהשעה
רק שש ורבע בבוקר. נאנחתי קלות, יצאתי מדלת הדירה שלי ובאתי לנעול אותה כשלפתע אני
שומע דלת מקומה מעלי נטרקת בחוזקה וריצה של כלב. טוב זאת חייבת להיות 'ג'ולי' כלבת
הרוטוויילר השחורה של השכנה בת גילי, קרן. "תעצרי ג'ולי!" שמעתי אותה
צועקת עליה, אך ג'ולי לא עצרה, היא ירדה מהר במדרגות וכאשר הגיעה אליי נעצרה מול
'חתול' והם החלו לרחרח אחד את השני ובמכה אחת הם דפקו ריצה מטורפת בחדר המדרגות
ונעלמו, "חתול תעצור!" קראתי לעברו אך זה לא עזר, קרן הגיעה, על גופה
גופייה צהובה בלי חזייה, שדייה הגדולים בלטו ממנה ופטמותיה זקפו, שערה הבלונדיני
והמתולתל שלה היה אסוף ופנייה היו חיוורות מאד. שמתי לב גם לשחור מתחת לעפעפיה שהעיד
לי שהבחורה לא מרבה לישון. באתי להגיד לה 'בוקר טוב' אך היא ישר.. "לא יכולת
לתפוס את הכלב הטיפשי שלך?" חייכתי והורדתי על מבטי לשדיה הגדולים ודמיינתי
אותנו באיזו תנוחת 'דוגי – סטייל' על הספה שלי "אה?!" היא אמרה
"זאת הכלבה שלך שהסיחה את דעתו" השבתי והרגשתי זקפה, קרן הבחינה בה
ואמרה "טוב.. עזוב." והחלה לרדת מהר במדרגות כשאני בוהה בישבנה הבולט
המסתתר תחת הטייץ השחור. נעלתי את הדירה וירדתי אחריה.
יצאתי מהבניין
וראיתי את קרן על הדשא יחד עם 'חתול' וג'ולי. 'חתול' וג'ולי 'נאבקים' להנאתם על
הדשא וקרן מנסה להפריד בינם. "צריכה עזרה?" שאלתי בחיוך, קרן הפנתה ראשה
אליי ו.. "אתה יכול להעיף את הכלב החרמן שלך מהכלבה שלי?!" נימוסים זה
לא הצד החזק שלה אך כל הסיטואציה הזאת החלה מעט לבדר אותי "תני להם ליהנות,
גם להם מותר לא?" השבתי והתקרבתי אליהם "אתה כזה טיפש אתה יודע?! בוא
תיקח כבר את הכלב שלך!" ציוותה "מה הלחץ שלך?" שאלתי ונעמדתי לידם
מבלי לעשות דבר, משהו בי אהב לראות את קרן נאבקת בחוסר ייאוש באהבה שהכלב שלי
והכלבה שלה עושים. "אני באמצע ניסוי על הכלבה שלי והכלב החרמן שלך מעכב
אותי!" אמרה, כיווצתי גבות "ניסוי כאילו אימון או ניסוי במעבדה עם
כימיקלים?" שאלתי "כימיקלים והכל!" השיבה תוך כדי שהיא נאבקת בהם בחוסר
אונים "עכשיו אתה מוכן להעיף את הכלב הטיפש שלך?!" אני נבהלתי כי 'חתול'
עכשיו מזיין 'כלבת מעבדה'. הזזתי את קרן והתחלתי להפריד בניהם אך נראה שלג'ולי זה
קצת הפריע כל ההתערבות שלי באקט הזה והיא דפקה לי לפתע נשיכה בבטן והיא וחתול השתחררו
אחד מהשני "פאקק!!" צעקתי, הרמתי את החולצה מהר וראיתי את הביס הענק עם
החותם של השיניים של ג'ולי מעל הפופיק שלי "תראי מה הכלבה שלך עשתה לי! אני
מקווה שהיא מחוסנת!" צעקתי על קרן "תראה לי רגע," אמרה קרן והסתכלה
לי על הנשיכה "שטויות, עד מחר לא יהיה לזה זכר. רק תקשיב לי בפעם הבאה ותיקח
את הכלב המופרע שלך שאני מבקשת." חייכה טיפה ותפסה את ג'ולי (שהחלה להשתעל)
מהקולר שלה ואני בעצבים סיימתי עם חתול את הסיבוב וחזרנו לדירה כשבדרך הבטן כאבה
לי מאד. אני גר בקומה רביעית וכל פסיעה במעלה המדרגות הכאיבה לי בבטן יותר ויותר.
הגעתי לבית, 'חתול'
רץ לשמיכה הכחולה שלו ונשכב עליה ואני צנחתי בעייפות שיא על הספה. הפעם השינה לא
ליטפה אותי, היא ישר הביאה לי כאפה.
"שששש..
לך פשוט קרא לאמא,
אני שומר עליו." שמעתי קולו של ילד קטן וחשבתי שאני מדמיין. פקחתי את עיניי
כשכל העולם מולי מטושטש, אני מאד מבולבל. אני שוכב על בטני ומלפני אני רואה זוג כפות
רגליים קטנות. אני מרים את ראשי ומולי עומד, כשהוא בוהה בי בתדהמה, ילד קטן עם שער
ועיניים שחורות שנראה כמו ידין - הילד של השכנה החד הורית שגרה קומה אחת מתחתי.
"מה אתה עושה בבית שלי?" אני שואל "אמיר, הוא התעורר!" ידין קרא
ונראה מבוהל עוד יותר. אני מרים לאט את גופי, וראשי מסוחרר מאד. לפתע שמעתי את
'חתול' נובח כמו משוגע מלמעלה. אני מסתכל סביבי ורואה שאני נמצא בחדר ילדים עם
הרבה משחקים וצעצועים ואני שומע את הנביחות של 'חתול' מעליי. למה אני פה וחתול בבית
למעלה נובח? איך הגעתי לפה? אני מחזיק את ראשי כי הוא מסוחרר לחלוטין והילד הקטן נבהל
והחל לברוח. חרדה עלתה בי וצמררה את בשרי "מה זה אמיר, איש זר אצלכם
בחדר?" שמעתי את האם אומרת ובצעדיה מתקרבת לחדר ונלחצתי עוד יותר. באתי לברוח
דרך החלון אך לפתע לא הצלחתי להזיז את רגליי ונפלתי ארצה. ניסתי להזיז את רגליי אך
הרגשתי שהן תקועות במקום. הסתכלתי עליהן וראיתי שכפות רגליי שקעו בתוך הרצפה
"מה קורה פה?!" אמרתי בלחץ וכל גופי החל לשקוע אט אט בתוך רצפת החדר. ככל
ששמעתי את הצעדים של השכנה מתקרבים השקיעה שלי ברצפה התגברה עד שרק ראשי נמצא תקוע
ברצפה וגופי כנראה בדירה של השכנים מתחתיה. טוב. ירון. אתה חולם- עוד שנייה הסיוט
הזה יגמר ותתעורר כשחתול מלקק לך את הפנים - אך נקישות צעדיה של השכנה התקרבו יותר
ויותר וכבר ראיתי את צילה "הוא בחדר!" שמעתי את ילידיה צועקים. החלטתי לעצום
עיניים כי נלחצתי מאד ולפתע הרגשתי שאני נמשך למטה בלחץ אדיר, פקחתי ועצמתי את
עיניי מהר, הגנתי עם ידיי על ראשי כי אני נופל לתוך הדירה של זוג הזקנים שגרים מתחת
לבלטות. באתי להתנגש בשולחן מזכוכית שנמצא על השולחן אך גם עברתי דרכו ודרך הרצפה
שלהם הישר אל דירת הדתיים בקומה הראשונה אל לתוך תא השירותים הקטן שלהם בבית כשאני
נופל בגלגלונים מטה ישר לתוך האסלה כשממנה עברתי ישירות דרך כל הבטון הישר אל תוך המקלט
החשוך והמאובק של הבניין, הפעם חטפתי מכה חזקה בכתף מארון עץ ונעמדתי כשכל גופי
רועד, והפעם לקחתי נשימות חזקות בכדי להירגע. נשענתי על הארון והבאתי לדפוק שלי
להירגע לאט, לאט. הזדקפתי ויצאתי מהמקלט כשאני מנסה ללכת ברוגע אך ללא הצלחה כי
גופי חזר לרעוד ולבניין אני לא יכול לשוב ושלא לדבר על ללכת לעבודה, השעה כבר
מאוחרת, ישנתי כל היום. הרעידות התחזקו ואני מפחד שוב פעם להתחיל להיבלע, אז אני
מתחיל לרצוץ ברחובות, והרחובות גשומים, גזרי עיתונים מכל הדוכנים עפים לכל עבר ונתקעים
לי ברגלים, ואני מתחיל לעבור דרכם. סביבי עומדים אנשים עם מעילים חומים, במעגלים
מתחת לגנונים של חנויות, ומתחממים עם מדורות מאולתרות. אני ממשיך לרוץ והכל עובר
דרכי, גם הגשם, גם העלים, ורק הבגדים איכשהו נשארו עלי. אני ממשיך לרוץ ועובר דרך
הומלסים קפואים, דרך חתולי רחוב אבודים ודרך גזעים של עצים ועמודי החשמל. החלטתי לרוץ
על הכביש הראשי, עובר דרך נהגי אופנוע ומשאיות, ראיתי קו אוטובוס עירוני, נעמדתי
מולו, הנהג אפילו לא צפצף. עברתי דרך השמשה הקדמית, ונעמדתי מחזיק בעמוד ליד הדלת
האחורית, כשאף איש אינו מבחין בי או שם לב למשהו אליי, ומולי על גבי פוסטר שמוכר משכת
שיניים היה מלאך עם כנפיים
הגעתי השקם בבוקר
לדירה, כל הלילה ערכתי על עצמי ניסיונות. באתי להיכנס אך הדלת הייתה נעולה, אז
התרגשתי טיפה ועברתי דרכה. אסור לי להתרגש יותר מידי, כי אז אין לי כלל שליטה על
עצמי ואני עובר דרך הכל. נכנסתי לדירה, חתול ישן, וכל הדירה הייתה נגוסה ומבולגנת
ומלאה בצרכים של חתול. הוא בוודאי השתגע שלא הייתי כאן. הלכתי לחדר השינה וחתול
נרדם לו על המיטה שלי, איך כשנכנסתי הוא שם לב אליי, קפץ אלי ועבר דרכי. יללה קטנה
יצאה מפיו "אל תדאג חתול אני עוד אסדר את כל העניין הזה" אמרתי לו וליטפתי
אותו על ראשו. אחרי זה הרגשתי שאני שוב פעם בא להתרגש ולהיבלע אז הרגעתי את עצמי
שנית. רציתי משהו שירגיע אותי, אבל לא היה לי כלום. פתחתי את מראת הארונית שמעל
הכיור בשירותים שלי וראיתי שיש בה כל מיני שאריות של תרופות, בניהן ראיתי 'דקסמול'
שאני יודע שהוא טוב להרעת הלחץ מהראש. החלטתי שאני מנסה אותו למרות שלא ידעתי באמת
כבר כמה זמן הוא נמצא שם. במקום להרגיש טוב יותר, לפתע התחלתי להרגיש ממש רע
וכאילו בחילה עולה מהווישת שלי ובא לי לבכות ולהקיא. הלכתי בזהירות לסלון והכל החל
להיות מסובב יותר, והאור של המנורה האיר עוד יותר, וכל צעד וצעד שלי הסתחרר לי
יותר ויותר הראש. רק רציתי להגיע לספה ולנוח טיפה. אבל לפני כן אני חייב להתקשר
לעבודה, אבל אני לא מצליח בכלל לחשוב באמת. אני רק חייב להגיע לספה ולשים טיפה את
הראש אך כל צעד ו.. ו.. עוד שנייה הספה, וחתול מתחיל לנבוך שוב והאור נכנס לי יותר
עמוק לעיניים והכל מתחיל להדהד ו..
נפלתי.
בחלומי
עמדתי על ענן ענק
וצחור והשמים מעליי היו כחולים לגמרי. על ראשי היה כתר ובידיי היה שרביט:
"אני מלך!" צעקתי וחייכתי חיוך ענק "כן?" שמעתי פתאום קול
מסתורי מאחוריי אומר. הסתובבתי ומי שהיה מאחוריי ברח מהר "מה אתה בורח כי אתה
מפחד?" צעקתי "אני? אני בכלל לא יודע מה זה פחד." הקטע הוא שאתה זה
שלא יודע איפה הוא עומד עכשיו," הדמות השיבה לי "אני יודע הכל!"
צעקתי והרמתי את השרביט וציוותי עליו "תעצור עכשיו!" והיהלום שהיה על
ראש השרביט האיר. הסתובבתי אליו אך לא הצלחתי להביט בו כי עיניי לא הרפו מאורו של יהלום
השרביט, בכך לא הצלחתי להזיז אותם אליו. עיניי השתחררו לפתע ובאתי להסתכל עליו אך בכל
פעם שאני בא להסתכל על הדמות שהגיעה אני נהיה מסוחרר ולא מצליח לתפוס איך הוא
נראה. אבל מה כן, הצלחתי לקלוט דבר אחד - כנפיים אפורות וענקיות שיצאו מגבו -
"מי אתה?" שאלתי תוך כדי שיש לי סחרחורת "אני חבר וותיק,"
הדמות השיבה לי בקול גברי וכנפיה גדלו וגדלו עד שעטפו אותי וסביבי נוצרה חשכה
"החלום שלך צריך להמשיך." הדמות אמרה ואז מהשמים כדור של אש ירד ושרף
אותי.
