לאחר מותי-לא עוד עצב

המשפט הזה טלטל אותי. לעיתים עזה כמוות האהבה, ולא זו האהבה שאנו רואים בדמיוננו. ואכן למוות אין סנטימנטים ואותנו הוא יפקוד כך או אחרת. מסתבר כי אנו נקודה קטנה בטבורו של העולם, אפסות האדם. אך אל לנו לחשוב כך, שהרי עבור הקרובים לנו - אנו עולם ומלואו.

הרבה פעמים עולה בי מחשבה כי למעשה היקום - הטבע, יכול להתקיים גם בלי האדם בעצם. נהפוך הוא האדם הורס ושואב את כל משאבי היקום.

וואו איזה משפט. כמו שכתוב בשיר השירים, עזה כמוות אהבה... והמוות הרי אין לו סנטימנטים.

איזופוס אמר: מוטב למות פעם אחת ודי, מאשר לחיות בפחד תמידי מפניו. ואולי כדאי לאמץ את דבריו של אפיקורס אמר - במקום שאני נמצא, המוות איננו. ובמקום שהמוות ישנו אני איננו.

כך או כך,

אם נרצה או לא נרצה

המוות הוא צל מלווה של החיים.

כתיבתך נפלאה ומרגשת,  נכון שהמוות מצפה לכל  בן אנוש- בגלל חטאו של האדם הראשון .

 אך אנא, הקדשי את מבטך לחיים  ולחצי הכוס המלאה ויש לך ב"ה במה לשמוח.

 ברכות והצלחות מקרב לך- לך ולכל יקירייך.

אלא שעבור אוהביך את יקרה מפז, אל תזלזלי בהיותך

מה לך ילדה כי נעצבת

זו דרכו של עולם

בני חלוף אנו

אשרייך בפרחים שאת מותירה

חיבוק