חזרה ליצירות
סיפורים

נושם אותי עמוק

אדווה רודי | (24/09/2006 21:35) | 133 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
"תתלבשי יפה" אומר לי וסוגר את הטלפון.
אני מחייכת לעצמי חיוך קטן ומתקדמת לעבר הארון. חלוק מגבת לבן קשור למותניי, והשיער הארוך מגולגל בתוך מגבת קטנה.
 
חצאית לבנה עם עיטורים שחורים, גופיה אדומה ועליה גופיה שחורה. בושם, עיפרון שחור, עגילים מנצנצים, שרשרת כסופה.
 
יוצאת מהרחוב, נכנסת למכונית הלבנה שלו. ריח הבושם מתקיף אותי וגורם לי להפסיק לחשוב. מחייכת אליו, בוחנת את תווי פניו המושלמים. מכנס הדייגים הלבן שלו, עיניו הכחולות ושיערו הבהיר.... אני מתחילה לחשוב שזהו, מצאתי אותו.
 
"את הרבה יותר יפה מהתמונות האלה ששלחת לי..." אומר ומבטו לא זז מפניי.
 
נוסעים לפארק הגדול ההוא. הפארק שממנו אפשר לראות את הכפרים הערביים במרחק נגיעה. בשעות לילה, הכפרים נראים קסומים, מאות אורות דולקים בקבוצות קטנות.
 
מטיילים על הדשא בלי דאגות על הראש. אני שמה את יד שמאל על המותן שלו, והוא מחבק את כתפי. הגוף שלו, הריח שלו, הסיטואציה הזו... כל אלו גורמים לי פשוט לחבק אותו ולא לעזוב.
 
מתיישבים על הדשא, אחד מול השניה. הוא מתקרב אלי ורוצה לנשק, אני מנסה לדחות. "אני לא יכול לחכות יותר..." לוחש לי ומלטף אותי. חייכתי אליו, זו היתה הרגשה הדדית מאוד, לכן זרמתי.
 
ממשיכים לטייל, מחובקים בנחת. התרחקנו והגענו אל עץ שקט. מתיישבים מתחתיו, הוא מאחורי מחבק אותי, ואני מלטפת את זרועותיו. יושבים חבוקים תחת כיפת השמיים, משקיפים על אורות הכפר.
 
הוא מנשק לי את העורף, את הצוואר ומלטף אותי בלי הפסקה, אני עוצמת עיניים ונוצרת את הרגע בליבי. מדי פעם הוא מיטיב את חיבוקו, עוטף את כל כולי עם זרועותיו השריריות והנעימות.
 
נשכבים לאחור, לא מרפים אחד מהשניה. השקט סביב עוזר לנו להיכנס אל עולם אחר. "את רוצה להתחתן איתי מחר?" הוא שואל, וכנראה שהוא לא כל כך צחק בנוגע לזה....
 
מעבירים ערב רומנטי להפליא. נשיקות ארוכות, חיבוקים עוצמתיים. יושבים מכורבלים בכל מיני תנוחות, עיניים עצומות, מבטים עמוקים, נשימות, ליטופים, נגיעות, לחישות מקסימות ומרגשות באוזן.
 
מתקדמים לכיוון האוטו ומתחילים לנסוע.
הוא שקוע בנהיגה, אני מלטפת את שיערו החלק והרך.
"את יודעת מה זה עושה לי?" הוא מחייך, ואני כבר מתחילה לחשוב...
"זה מרדים אותי" לוקח את מחשבותי לכיוון אחר, בחיוך.
 
נוסעים בעיר.
הוא שר שירים עבריים במיוחד לחג, ואני בוהה.
לעיתים בו, לעיתים בנוף.
 
מגיעים לתחילת הרחוב שלי, הוא עוצר בצד.
הדמעות בעיניים מאיימות לפרוץ החוצה, והוא מנסה להרגיע אותי.
עצוב לי שהוא הולך, אני רוצה לעצור את הזמן.
 
הוא יושב במושב הנהג, אני יושבת לידו.
מושך אותי אליו לחיבוק. אני מניחה עליו את הידיים שלי, מריחה את הבושם המשכר הזה. הוא מלטף לי את השיער, מעביר את ידיו על כל הגוף שלי, לוחש שהכל יהיה בסדר....
 
מניח בעדינות את הראש שלו על שלי, נושם אותי עמוק, עיניו עצומות.
כך אנחנו נרגעים יחד, כשכל השכונה שלי בדיוק חוזרת מבית הכנסת.
 
מתרחקת ממנו קצת, המבט שלו חודר לתוכי.
מתקרב אלי, מנשק אותי, מלטף.
 
יוצאת מהאוטו עם קצת סחרחורת.
 
וברגע שמכוניתו נעלמת מהאופק...
הדמעות מתחילות לצאת.
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות