ארצות הסוף

ואחר כך הייתי תמה כיצד מתחוורים לי אגדים ופתרונות

משל זרי פרחים קמים לעוור את מבטי המפוכח.

את ממילא היית שם כצל הבא להזכיר לי את מיקומי,

את חלקו של הכאב במסכת חיינו הארוכה יתר על המידה,

כך אני סבור,וגם המומנטום המסוים שבו אני שרוי כעת,

מנסה איכשהו לשלח אלייך את ידי ולעורר בך כמיהה -

יין אדום בפראג. לבן במילאנו.תחנות נדודים בינך לביני.

מתוכי לתוכך. פתרון חלקי בתכלית. רחוק מארצות הסוף.