אני והילדה שבי-לבמת הדיון של נורית

אלה בובות דאגה מגוטמאלה

אני והיא

אני  והילדה שנשארה בי

 נסתרת  יוצאת נכנסת,חבויה

משחקת

היא לא נשרה עם הגיל, אני שמחה ,

 מעט דהתה אך היא עדיין שלמה

עם כי בלבוש וכסות  אחרת

כנאמר אותה הגברת בשינוי אדרת.

אני ילדה בגוף של אישה

ואפילו אישה די מבוגרת,סבתא גאה  לנבחרת

אבל בתוכי קיימת ומקווה לעד אותה ילדה קטנה

אותן רגשות אותן תחושות

אם כי הן מלוות במוזיקה אחרת.

אני אוהבת להתנדנד בנדנדות,איזה כייף

,להשתובב בבריכה ולהשפריץ ובקול רם  לצחוק

אני אוהבת לשחק עם הבובות שלי ויש לי רבות,

גם בובות דאגה,

הן לוקחות דאגות וכך משחררות את הילדה הקטנה

שמחכה בפינה

מאחר וזאת העבודה שלי יש הסוואה נהדרת

אני צובעת בחוברות צביעה וקוראת ספרי ילדים ומאד נהנית.

קל לי להזדהות עם מצוקה של ילד שלא מובן

אני מיד מרגישה בגילו ,כאשר ילד בוכה ,

מיד צצה הילדה שבי ומרגישה את מה שהוא מרגיש

מושיטה יד ועוזרת, זה עוזר לי עם הנכדים ועם הילדים איתם אני עובדת

זוכרת איך זה היה להיות עצובה ולעיתים לא מובנת