הִכְאַבְתְּ לִי

הִכְאַבְתְּ לִי

הַיּוֹם.

אֵיךְ יָכַלְתְּ?

יוֹתֵר מִזֶּה,

אֵיךְ יָכַלְתְּ!

אַתְּ יְכוֹלָה,

כי אַתְּ יְכוֹלָה,

וְיָכַלְתָּ, עֻבְדָּה,

אָמַרְתְּ,

וְגַם שֶׁלֹּא התכוונת.

וְלֹא רָצִית,

אַךְ כָּךְ יָצָא.

וְיֵשׁ לָךְ אֶת הַכֹּחַ,

לְהַכְאִיב.

הִצְטַעַרְתְּ כִּי כָאַב,

אָנִי פָחוֹת.

כִּי אָנִי אוֹהֵב,

וְאַהֲבָה,

זֶה כוֹאֵב,

כַּנִּרְאֶה תָּמִיד,

לְפָחוֹת לְאֶחָד.