גאלוואי

גאלוואי

החבל הגאלי העתיק של אירלנד. אני מחכה לך. לעשות אהבה איתך, להתמזג אל תוך הלחשים העתיקים שלך. אל הטמטמת הירוקה הזו שאני מקבלת מלשכב עלייך, איתך, אהוב מטורף שחודר עמוק אל תוך גופי ונישמתי. גאלוואי, שטחים ירוקים נבלעים כמעט אל תוך אגמים ענקיים, חום מטריף מלהיט את גופי, בוער בוער, החוצה מקנה נשימתי. אני בחורה מאוהבת, להוטה, מלוהטת. הייתי חייבת לפשוט את בגדיי ולצנן את עצמי בתוך האגם שלך. והמים, מתוקים יותר מהטעם של גן עדן, משקה האלים, משקה את עורי, נכנס אל בין שפתיי, מתרכך ומענג את לשוני. ואני נמהלת, נמהלת ומצננת את חום גופי.

גאלוואי, גאלוואי ארץ הגאלים. ארץ האלים הבוערת בדמי. אני מריחה אותך, עמוק ומתוק ומשתלהבת משפתייך ונשיקותייך ומילותייך. המקצבים השקטים של פעמייך, המרקדים המשנים את טמפרטורת גופי. גאלוואי, נתתי לך את ליבי ונשמתי. הלוחם האדום, מתקרב ונופל אל בין שדות אהבתי. גאלוואי, ארץ הירק האדיר של משתה האלים. את זיכרונותיי את לוכדת, את נשמתי את שומרת, אמא, אמא... אימי. אני מאוהבת בך, מאוהבת בארצי ומולדתי. עשי אותי שוב ילדתך, הכתירי אותי אמא, הכתירי אותי שוב למלכתך. ואני אתנה אהבים עם ילדיך, עם חיות הבר והצמחים והעצים, וכשהערב המדמם ירד על הרייך, אחשוף מחדש את נישמתי בפנייך. גאליה, ארץ עמי ואחיותיי, ברכי אותי בשירייך. אני מתמסרת אל השקט בין שפתייך. והמליחות הדקיקה, מרחפת מעל פני חבל קונמרה, ממסטלת את העוברים והשבים, או רק אותי, העוברת, העורבת...שלך, ילדתך. השקי אותי, נשקי אותי... בבשמייך, קחי אותי. הכניסי אותי אל בין ערפילייך. הצדפות השחורות מספרות סיפור עתיק אודותיי, הלוחמים שנפלו שדודים לרגלייך.

איך זה יכול להיות? שיש מקום שכזה... בו הים מתמזג אל תוך האגמים, וההרים הירוקים, טובעים אל תוך ברכות הדגים... נוזלים מתוקים, ספוגים בריח המלח הכלוא בתוך הערפילים. ואני נושמת, את ריח האגדה, ריח ארצה של ארין. ריח הפיות, הקסמים והשדונים, אני מתמסטלת. והוא מביט בי, בעיניים הכחולות העמוקות שלו, עכשיו את מסופקת? מביט בי, בכתפיים הרחבות והגבריות שלו. עכשיו את מתענגת? מביט בי, כשאני אוכלת מהצדפות שהוציאו היישר מהאגם, מסנכרנת את עצמי עם שירת האלה... מסתובבת, מתערפלת, מתעטפת, מתאהבת באדמה. והוא לכוד, במחשבות המכסחות, הראש נאכל ממילים של אנשים. והוא דוקר את האצבעות שלו. טרוד ומקיא את הכוחות הנוזלים שלו. יש לו סכרת. אני מתאהבת והוא מדמם. את מסופקת עכשיו? הוא מביט בי, במבט הכחול... הרחוק, הנמוג, המתמוגג. לעולם לא תהיי שלי. אבל הנה לך האדמה שלך. ויתרתי על עצמי בשבילך. ויתרתי על עצמי בשביל אימך. ואת יכולה לנוע חופשיה על נהרות אלותייך, דמי מכסה את כנפייך.