אַהֲבָה עוֹנָתִית

תמוז הוא חודש חם, לח, מתיש, עצוב וחסר סבלנות עבורך. הוא לא נטע בך תקווה ואתה ממתין לסתיו המגיע, המביא עימו משב רוח רענן,ותקווה לאהבת אמת. לאהבה מתמשכת עד לתמוז הבא. תודה רבה לך אברהם היקר, יום טוב.

תמוז הלוהט שאינו משרה רוגע, מדומה אף אליה ואל האהבה בעת קיץ. גם אני כמוך ממתינה לסתיו ואחריו לחורף המופלא. 

בחורף "הקשה" שבארץ ישראל, יש סוג של התכנסות פנימה - להיות ספונים בבית, ומנגד יש לא מעט ימי אביב עם שמש חמימה, לשחרר את העצמות.

גם אני מאוד אוהב את החורף.

תודה לך, גלי יקרה

♥️

תמוז הוא דומוזי, אל החקלאות הכנעני.

שיר מעניין ויפה

הסיבה/ות שגורמות לך לאהוב את חודש תמוז?

מעבר למה שכתבתי בשיר, החודש הזה, לא ממש אהוב מבחינה דתית (בין המצרים ועוד אירועים שקרו בי"ז תמוז.)

בכל אופן תודה רבה על ההתייחסות♥️

הוא רגע לפני החופשה הגדולה

הוא מבשר את סיום מחזור העונות

הצליל של השם מרעיש אותי, באופן אישי מאוד

כידוע לך - הדת וחיבותיה אינן חלק משיקוליי ;-) ובטח אני מכיר את הפסוק הזה - 

"וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפוֹנָה, וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז."
(יחזקאל ח, יד)
 

רק מראה/מוכיח שהייתה עבודת אללים, ברמה כזו שהמקוננות מבכות את מותו של האל - תמוז.

אני חשבתי שאלים לא מתים, וזה מראה כמה מטופשת עבודת אללים אם האל שמאמינים בו מת.

תודה יקירי♥️♥️

תפיסת מחזוריות עונות הטבע, שבשיר המקסים שלך מתבטאת בבוא הסתיו הקריר, במיתוסים הקדומים קיבלה ביטוי מופלא, שמשקף אמונות כפופות לחקלאות - החריש, זריעה, נטיעה - חלק מתהליכי הצמיחה קורים במעבה האדמה - מי נמצא בתוך האדמה - המתים.

דומוזי לא מת, הוא "מפקח" על העולם התחתון בזמנים שהיובש הנורא של הקיץ לא מאפשר צמיחה.

ברור שמיתוסים אלה מעוטרים בשלל הרפתקאות של משפחות האלים - אהבה, שנאה, בגידה, חטא, עונש, ומה לא.

אני מרחיב, כי השיר שלך [אפילו אתה המחבר/המשורר לא התכוונת... אבל אין לך שליטה מינימלית על מה שאני  הקורא חושב/מרגיש או מפענח ] בהיזקקותו לאותו אל מסופוטמי או כנעני כדי לבנות את ניגוד הקיץ - הסתו, אהבה - רגיעה מאפשר לראות, את השיר, בהקשר רחב יותר של העברית, קורותיה, מקורותיה.