לפני ימים ספורים שם קץ לחייו, חקלאי, מגדל פרחים בערבה, היכרתי אותו

פרח בערבה

אמוץ היה, (הנה, והוא כבר -היה) , איש טוב

עם לב יפה טוהר

ואיש של כבוד

הוא שיווק את הזעקה לעזרה

בשקט

כמו עצבת פרח שקמל

מעוות את פניו

בחיוך, מוזר

אמוץ ישב בערבה, ואהב אותה

רק איש שאוהב את הארץ שלו

יבין , כמה

כמה פרחים הוא ראה במדבר

עת אחרים ראו בו רק

קוצים

אמוץ אהב את עם ישראל

ואת שירת דברי ימיו

אך כשזה העם  , היה לו

לנחל אכזב

וראה -יעלמו הפרחים מעיניו

הלך קטף הוא, את הפרח האחרון

את חייו

והוא פרח

בערבה