לא בשר ולא חלב

כשהיא מושיבה אותי בסלון ביתה, מפעילה את המזגן, מרבה בדברי להג,

מדברת בלי סוף, ואומרת דברים חסרי טעם על הזמן שחלף. הדבר לא  עורר אצלי  סקרנות וגם לא עניין.

 אבל, יום לפני, ראיתי אותה מהלכת לצד הגָּרוּשׁ שלה, דבר שעורר אצלי תמיהה, פליאה, והשתוממות; שיש בה הבעת ספק או פקפוק מן הרגשה המתעוררת בעקבות היתקלות בדבר מפתיע ולא צפוי.

לא עמדתי  בפיתוי ונכנעתי  לו, נענית  לדבר מושך ומפתה על אף  דברי הרכילות שהילכו עליה.

על גלינה,  לא ידעתי הרבה . בשיחה שהייתה לנו היא לא התייחסה לגופם של הדברים אלא הלכה  עימי סחור סחור.
מכל הפטפוט  הארוך  לא עמדתי על גופם של דברים ואינני יודעת מה היא  רצתה  לומר. בשל  התנהגותה, עשתה  רושם של אישה  סגורה. אך כשישבתי  איתה  בסלון ביתה,  התגלתה  כטיפוס ידידותי דווקא.

משום היותה שכנתי. אני זוכרת את המבטים של השכנים ושלי בזמנו, בהצצה על חייה, ואת האפשרות שהנוף שהורגלנו בו דרך חייה, משתנה פתאום, כשבעלה נטל את מיטלטליו ועזב את הבית.

את הגרוש של גלינה ראיתי  בעיניים אחרות , הכרתי  אותו  דרך ההסתכלות על הדברים. מזווית שונה.
ראיתי אותו מתרועע ליד ביתה של גלינה אחרי גירושיהם  , עם אסתר האלמנה, שהייתה מבוגרת ממנו בעשר שנים, ראיתי את שניהם ותהיתי "איך הם עושים את זה". חייכתי בהשתובבות, וקלות דעת.

אחר כך דימתה  לפני  משהו על הוריה, ממש  ציירה  אותם  לעצמה  בדמיונה , יצרה  לעצמה  תמונה שהייתה ברורה רק לה.  בסך הכול ביקשה לנהל את חייה כדוגמת הוריה. אלו דברים שמן הסתם חשבה גלינה, צריכים להיות  חיי נישואים. כשהכירה את בעלה..

"חלמתי על חיים בסגנון הורי, איזו אינפנטיליות , ואיזו חסרת בגרות הייתי שנישאתי". והיא מחייכת ממשיכה ואומרת.

" נגרמה לי  אכזבה, התעצבתי  כי הציפיות והתקוות שהיו לי  לא התגשמו. אחרי שנולדו הילדים, כשבא הסוף לקשיינו , לצרותינו  ולתלאותינו , זכינו  לשבת בשלווה הוא לא  חשב שאני גם צריכה משהו לספק את הנפש שלי ואת הגוף שלי".

אני מביטה על פניה הוורודות ומראה השופע בריאות כשהיא שוקעת במחשבות, מופיעים קמטים במצחה ובחלק הרך בפניה ומתחת לעיניה הכחולות. שיערה הזהוב נוטה לאפור אסוף בצמה ריפוייה.

חיכיתי לצד הפיקנטי של חייה, אז, בזמן המסוים ההוא, בעבר שכל הישוב דיבר על יחסיה עם הבוס הגדול "טולי". על גירושיו המלוכלכים של "טולי" ועל ילדיו שחיפשו את גלינה.

עכשיו נזכרתי  בבן שלה, מבלה שעות מחוץ לבית בשכונה. היה ידוע לי , שמרתי  את  הזיכרון הזה . מגוחך היה לראות את "טולי " מסתובב ככה בין ביתו שנשאר ריק,  אשתו וילדיו נטשו מהבושה  את העיר אנחנו השכנים  הסתודדנו  בפינה מגחכים ומרכלים על הפִּיקַנְטֶרְיָה  שנפלה בחלקנו.

אני  קולטת  שאני מקשיבה לאישה שעברה לא מעט בחייה, בקול רך וקצת ביישני, עוטפת את מילותיה. דבריה נוסחו בלשון קצת עמומה, כאילו מגלה טפח ומכסה טפחיים.

 "טולי"  נכנס לחיינו, כאדם שרצה לעזור, לאט לאט  הרהורי הסיפוק והזרימה הזו בחיים שלי, כאילו   זרמו בתנועה שוטפת והרמונית. הוא  הפך להיות מאהבי. התייחס אלי בנעימות, ברכות ובעדינות, גילה כלפי יחס של אהבה רבה, עם ויתורים רבים, לפעמים במידה מוגזמת". צר היה לי שבגללי נהרסו חיי נישואיו, החיים סחפו אותנו למקום שממנו לא יכולנו לשוב".

עשר שנים  "טולי " היה  חלק ממני.  אני לא  מרגישה כלום בלעדיו".היא אומרת.

אני רואה אותה הולכת בצמוד לx  שלה, אני לא אומרת דבר. היא כבר לא מביטה בעיניים שלי ולא מחייכת אלי, היא מן פרווה כזו "לא בשר ולא חלב".