חזרה ליצירות
שירים

זווית אישית

איטה | (27/09/2006 21:05) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

 

השמיים נוצקו

לתוך בטון אפור

כריפוד מהודק וגס

לאדמה פעורה, מוכנה

לפדותני מן הכיליון.

והתנפצות השמש הדהדה

באימה מצווחת, מתריעה,

אי שם מעליו.

ברחובות מתגעגעים

מוכי חדלון

הסתובב המוות,

קוטף מידי פעם

חיים מזדמנים.

ובלילות,

שחו הכוכבים

על שמש אבודה

על הזמן המדמם בצבע אש

ועל הרוח הבוכה.

 

בשמי הבטון שלי

היה האופק במרחק נגיעה.

תגובות

חזרה ליצירות