פגישה

פגישה

פגשתי ילדה אחת,

אחת מיני רבות.

יש לה שער בהיר ועיניים כהות

סנטר מחודד בפנים עגולות.

וכשהיא מחייכת

חסרות לה שתי שיניים,

 עליונות.

היא מדברת לאט,

כאילו חוסכת מילים,

או בוררת אותן אחת, אחת.

לפעמים היא בוכה

אבל את הדמעות מהר מעיניה מוחה.

לפעמים היא כועסת

אבל לרוב מלאת חמלה וחסד.

 לא תמיד אנשים סביבה יודעים,

גם לא היא עצמה,

כמה היא קולטת וסופגת ויונקת,

כי היא מאופקת.

רק לעתים רחוקות היא צוחקת וצוחקת.

אבל הילדה שפגשתי אוהבת גם לשיר

וגם לחלום בסתר

כאילו היא מלכה ועל ראשה מונח הכתר.

וגם לרקוד היא אוהבת.

אבל יותר מכל

היא רוצה בבוסתן לשבת

לבד,

ולחלום.

ומה הביאני עד הלום?

 באופן רשמי?

פשוט פגשתי את עצמי.