כיפור 2006

באווירת נכאים ניצב אויב מבית

ורוח היצר נושבת בצוהר השנה,

המפירה איזון עדין

וחוצצת בי מחשבה.

וביום חול היא כגרגר

הנעלם ברז דמעה.

והיום אני כבובה על חוט הנענית לחיזוריה.

מתענה בכתוב ובנפש

המענה את העינוי.

היום איני מסירה

דמעה או נשימה.

בה הנני ואינני

סורחת בה חיים.

צדק צדק ארדוף

במעגל הרחמים

ורחם אמי זועק שנותיי.

ואכפר ואספור י"ח זעקות

שאפדה בכוחות י"ח מטבעות

במבט מרצין ודין משפטים.

חכמה של מטה במצנפת זקן,

מגלמת חכמה של מעלה במכאובי הקבלה.

שניים עשר ירחים נרקמים בחיי

וסליחה הייתה בה שגורה

וכפרה באביון והגיון הנוצה