"בובה" פרק א' מאת רב"ד - פורסם בטעות בקטגוריה שירים

בובה פרק א'

"בובה" הגיעה לראשונה לשכונתנו בהיותה בת ארבע ימים, תינוקת קלה כנוצה, מחותלת בחיתול שבית היולדות סיפק ופיג'מת תינוקות לבנה , נשאת בזרועות אימה בדרך הלא סלולה והארוכה מתחנת האוטובוס שבקצה הרחוב.   

הבניינים אינם בתי פאר, אולם זה אך נבנו, צבעם הלבן השתלב באופן מופלא עם צבעם האדום של רעפי הגגות החפים מדודי שמש, בגינות הקדמיות כבר צמחו עצי הפרי השונים ושיחי הורדים  האדומים והורודים כמו המתינו לבואה של התינוקת כדי לפרוח.

בכל מספר צעדים החלו להשמע ברכות בשפות הערביות השונות "מזל טוב !" " מזל טוב אם סמיר !" , "תבארכ אללה חלוואה אל בינת מרת נעים" , "חמדאללה עלה סלאמתכ יא ראשל", והיולדת השיבה לכל ברכה וברכה ב"בקרוב אצלכם". מחייכת בליבה וממשיכה ללכת , לא מוטרדת על כי אישה לא הגיע כדי לאוספה מבית היולדות ולא מכך שלא טרח לבקר ולשאול לשלומה במשך ארבעת הימים, למרות שיכול היה כבעל הרכב היחיד בשכונה החדשה.  כאבי הלידה נמחקו כבר מזכרונה, פניה נהרו כפני אישה היולדת לראשונה, שמחה היתה על התינוקת החמודה הנישאת בזרועותיה. כשהיא צוחקת ומחייכת עשתה את הדרך די מהר, מאחר וידעה ששמונת הילדים שהשאירה בבית, ממתינים בקוצר רוח לחזרתה עם "ההפתעה" ואכן פניהם של הילדים שהיו מסודרים בגבהים השונים ולפי הגילים ניבטו אליה מהחלון המאורך של המטבח הפונה אל הרחוב.

"מאמא ג'ת !" מאמא ג'ת ! " צעקו האחים והאחיות , פותחים את הדלת ויוצאים אל הכניסה לקדם את פני השתיים.

"שאשא !!! שאשה !!!" "סוכריות !!! סוכריות!!" צועקים הקטנים שהובטח להם שיקבלו כשאימא תחזור, רק שיתאפקו, לא יבכו ויבקשו את אמא.

ראשל נכנסה לביתה וניגשה אל המיטה הגדולה אשר מוצבת בחדר הגדול כשכל שמונת הילדים מקיפים את המיטה, כפלא נגלתה אליהם התינוקת, עומדים ומריעים אחד לשני, מאושרים שהצטרפה אליהם אחות קטנה. ראשל מפשיטה התינוקת מבגדיה, פותחת את החיתול והתינוקת כמו ידעה שהגיע לביתה והיא כבר בחיק משפחתה , שיחררה את מימיה. ולמרות שהיא מנוסה בדרכם של תינוקות, ראשל הגיבה במשפט שלעולם ישאר חקוק בזכרון ילדיה, משפט מופתע ותמים "ויי באלט"  WE BALET– "יו היא עשתה פיפי" ובמעמד זה הוחלט לתת לה את שמה ובכורת המשפחה העניקה לה את השם "יעל".

תשעה ילדים הביאה לעולם ראשל, והחליטה "לא עוד", התינוקת " היא "ראסל אל באטן" האחרונה במערכת הרבייה שלה, זו הרוחצת את הבטן וסוגרת את מעגל הלידות.

כעת יש לראשל את סמיר בכור הבנים, בבת עיניה, כתר ראשה,  אותו פינקה בכל יום מחייו והוא החזיר לה אהבה וכבכור הבנים דאג לרווחתה והיה למנהיג ומחנך לאחיו הצעירים, רווחה נפשית ואהבה שנמנעה ממנה מצד בעלה. ויש לה את "ראסל אל באטן", תינוקת חייכנית ומתוקה ששמונת האחים נשאו אותה בשמחה על כפיים, והעניקו לה פינוק שלא נראה ונחווה כמותו במשפחה אחרת בשכונתנו. לכל מקום שהלכו התינוקת נלקחה עימם, המשחק האהוב עליה היה "ג'ללה" – משחק הערסל , שניים אוחזים בצידי השמיכה ומנדנדים מצד לצד.

אנו נספר לקוראים כי יעל ואחותה שרית, לא היו אמורות להוולד – לאחר שנולדו לה שבע ילדים, הרגישה ראשל שדי לה בהם ואין בכוחה לשאת הריונות נוספים, היא קבעה לעצמה תאריך לביצוע הפלה, אולם כשנודע הדבר לבעלה, הוא דאג להביא את נאג'י עלפי "זקן החברים" אשר במעגל הקרוב , שהיה לראשל כאב: אדם מבוגר, בעל פנים טובות,  עיניו תכלת רחומות, אשר שכנע את ראשל שלא לבצע את ההליך וכך הוא אמר לה:  "ראשל בתי, יש לך כבר שבעה ילדים, אחד נוסף לא ישנה את מצבך הרבה, כולם יגדלו יחד והגדולים יגדלו את הקטנים. תמימה וביישנית היתה ראשל, מכבדת את המבוגר ממנה בגיל ואינה דוחה למרות הקושי הפיזי את העצה שניתנה לה.  כך היה במקרה של שרית ואותם דברים נשא נאג'י גם במקרה של יעל.

ובאין אמצעי מניעה והמודרנה דילגה על שכונתנו כמעט בכל עניין,  ודבר ההמצאה של הגלולה למניעת הריון לא הגיע לאוזני ראשל, החליטה ראשל לפרוש לתמיד מחדרו של בעלה וקבעה את מיטתה בחדר הגדול בו ישנו הבנות.

רב"ד