עסקות השבויים - טמטום או פשע

עסקות השבויים  -  טמטום או פשע

 ביחס לעסקות הנרקחות כעת במחשכים     

עסקות העבר הוכיחו  -  הן גורמות להגברת הטרור, מעודדות חטיפות יהודים (או רציחתם כדי לסחור בגופותיהם). מחבלים משוחררים, עם "דם על הידיים" או בלעדיו, רוצחים ישראלים בכמויות העולות עשרות מונים על מספר הישראלים ששוחררו. יתר על כן, הן שוחקות עד עפר כבוד המדינה ומוסדותיה, ומוכיחות לאויבינו כי "הישות הציונית" איבדה יצר הקיום, היא עייפה, חלשה ורופסת  -  ולכן על-ידי הגברת לחץ הטרור ניתן להחריבה.
באותה הצורה ממש, עם תוצאות זהות, התקבלו גם ה"מחוות" של שחרור אסירים, שנסחטו מממשלות ישראל בתואנה של "שיפור האווירה" או חיזוק מנהיגים "מתונים" בקרב הפלשתינים.

עם ישראל צבר במהלך השנים נסיון רב, עקוב מדם, בעסקות ומחוות אלה. לפי נתונים שהציג ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", מאז 2002 נהרגו 123 ישראלים בפיגועים שבוצעו על-ידי מחבלים שהיו כלואים בישראל ושוחררו בעסקאות ובמחוות שונות ("מקור ראשון", 15.9.06). הנכים המתהלכים בתוכנו כתוצאה מהן (אלה מהם שיכולים ללכת), רבים כנראה פי כמה.
סילבן שלום סיפר לא מכבר בטלוויזיה, כי "עסקת טננבאום" משנת 2004, בה תמורת 3 גופות חיילים וסוחר סמים אחד שוחררו מאות מחבלים צמאי-דם וחדורי תחושת נצחון, הביאה עד כה למותם של 34 ישראלים. במאמר מוסגר  -  שלום "שכח" לציין, כי הוא נושא באחריות מלאה לעסקה; אילו הצביע נגדה, ההחלטה על ביצועה הייתה נופלת  -  אך הוא העדיף לתמוך בה, וכך היא עברה בממשלה, לאחר הפעלת לחצים כבדים מצד שרון, ברוב של 12 נגד 11.

שכל ישר ונסיון העבר מחייבים לסרב באופן מוחלט לעסקות כאלה, אף אילו ניתן היה לבצען ביחס מספרי סביר. במקום להיכנע לטרור, יש להטיל מלוא האחריות למעשיי החטיפה על המדינות בהן פועלים ארגוני הטרור (ובכלל זה הרשות הפלשתינית), ולמרר יום-יום חייהן, וחיי המחבלים שבתוכן, עד שישמחו להחזיר החטופים, כי המחיר שישלמו על התמשכות החטיפות יהיה כבד מנשוא.

לתזכורת  -  אבו מאזן, יו"ר הרשות הנאור והמתון, לא הפעיל זרועות הבטחון שבשליטתו לשם מציאת גלעד שליט והחזרתו, אלא הוכיח שותפות מלאה לחטיפה כשהודיע, כי תמורת שחרורו של שליט יש לדרוש שחרורם של מרואן ברגותי, ראש התנזים ביו"ש שנדון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנות מאסר על רצח ישראלים, ואחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית האחראי לרצח השר זאבי.

בלבנון החיזבאללה שותף לממשלה, ברשות הפלשתינית שולט החמאס. העמים שבחרו ממשלים אלה ותומכים בהם, אחראים באופן מוחלט לטרור. מוסרי וצודק להכות בהם (תוך מאמץ להימנע מהרג חפים מפשע), עד שיכפו שחרור החטופים והפסקת הטרור נגדנו. זה כנראה גם האמצעי היעיל היחידי להביא לשחרור החטופים מבלי להיכנע לטרור ולהזמין בכך החטיפות והרציחות הבאות.

אף אם נקבל הטענה שבדרך של הפעלת "המקל" לא ניתן להביא לשחרור החטופים  -  עדיף לעין ערוך להשאירם בשבי המחבלים, ולא לבצע עסקות שמשמעותן עידוד הטרור, רצח רבים, והמשך הליכתנו בדרך המובילה לאבדון.

נסיון העבר הוכיח "מעבר לכל ספק סביר" ובמחיר דמים כבד, העובדה שהייתה ברורה כל העת למי שהיה מוכן להביט נכוחה על המציאות  -  כי עסקות שבויים עולות לנו במחיר כבד מנשוא; כי ניתן להדביר טרור רק על-ידי לחימה נחרצת, חסרת פשרות; כי כניעה לטרור מפיחה בו רוח-חיים, ובדרך זאת לא יהיה לו סוף אלא בסופה של מדינת היהודים.

לכן האפשרות השלישית שלכאורה הייתה צריכה להיכלל בכותרת  -  כי עסקות השבויים הן בגדר עשייה ראויה של הנהגה אחראית, משום שפדיון שבויים הוא ערך עליון עבורנו, כי אנחנו עם מוסרי המוכן "לשלם כל מחיר" עבור שבויינו, כי מדינת ישראל "לא מפקירה את בניה", נוסח "יידע כל חייל היוצא לקרב ...", וכו'  -  היא משוללת תוקף, ואין כלל צורך להתייחס אליה. ממשלה אחראית מנהלת המדינה לפי שיקולים רציונליים, לא על בסיס אמירות יפות.

ערכי הדמוקרטיה, שמירת החוק ורמתה המוסרית של החבורה שמנהלת המדינה, הוכחו כבר בעת ההתנתקות ובפרשיות השחיתות הרבות שנתגלו לפניה ובעת האחרונה; עקביותה ונחישותה, טיב שיקול-דעתה והחלטותיה, נחשפו לעיני כל במלחמת לבנון.

אך אפילו בהנהגה זאת לא ניתן לחשוד, שאין היא מבינה המשמעות של עסקות שבויים. לכן ניראה, שכל מעיניה של חבורת האופורטוניסטים הם בהסחת-דעת הציבור מכישלונותיה, שמטרתה היא רק להציג בדל-הישג של "החזרת הבנים הביתה", וההשלכות הקטלניות וההרסניות של המעשה בטווח ארוך יותר, יש להן משקל זעום בשיקוליה.

אין ספק -  הנהגה המתעלמת מהגיון בסיסי ומלקחי העבר, הרוקחת עסקות עם מרצחים בהן ישוחררו המוני מחבלים צמאי דם, היא הנהגה פושעת, אחראית לרצח וודאי של רבים מאתנו בעתיד.

עם המוכן להשלים עם ביצוע הפשע נגדו, בידי הנהגה המועלת בתפקידיה העיקריים  -  לדאוג לביטחונו ולהבטחת המשך קיום המדינה  -  הוא עם מטומטם.