חזרה ליצירות
שירים

תמיהה מבויתת

אלדום | (03/08/2006 22:47) | 69 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
תמיהה  מבויתת
-------------------
אבא  יורד  עִם  הגשם,  אמרה  הילדה
וּפַנָי   עמוּסוֹת   מֵידַע   ברחמים   גרועים;
אבא  אחד   מת,    אמרה  הילדה,  אבא  אחד  חי
תמיהה   מבויתת:     היא   מדברת   אלי,   אני   אומר   לעצמי,
מה  שאני  רוצֶה  לשמוע:  לָמָה   התחתנה   אִמָהּ? הֶרגֵל  משפחתי
שהורק   ונסגר   מחדש  -  מעגל  פתוח   למכאיבים   ולכואבים;
לא   בגידה,   לא   שִׁכְחָה,   לא   יתומה
אמרה  אִמָהּ -  עצמי  צריכה  לְנַצֵחַ    לחיות,
עצמי  צריכה  בחברה  רוחשת   שמועות   מוסכמות,
הפרחים  - גם   לאגרטל   נועדוּ,  הזכרונות
בלב  החי   מונצחים .  לא  רק   לצפצפות  הַשַׁיִש,
לא  רק   לערוגות  השכול    מותר   בגשם
לחיות.
 
אבא   המת   בשמיים   הוא   אבא   המת   באדמה
אמרה  הילדה,   אולי   מבינה   כי   זה  אותו  האיש
והיא   מבינה  באלהים:   רק  עם   השני   היא   חוצה
את   הכביש.    אבא   יורד   עם   הגשם,   אמרה  הילדה -
אני   יותר   לא   בּוכָה -  כי   הוא   מזג   האויר  שלי.
 
אהדה  חופשית,  בגווניה   אני   מתחבט   כ -"הומו   ספיינס"
ואני   רחוק   מלהיות   קרוב  בנידון
אפילו   לְנַחֵם  אינני   יודע.
 
אבא   יורד  עם   הגשם,  אמרה   הילדה
ופני   עמוסות   מידע   ברחמים   גרועים.
אבא  שלי   החדש   חי,  אמרה  הילדה
וּבְצֵל   הגשם   הזב   צומחת   שמש   לַחַה.
 

תגובות

חזרה ליצירות