מצטער שזה קצת ארוך אך החלטתי לנסות את כוחי בכתיבת סיפורים.
סיפור ראשון שלי,אודה על כל הערה.
זה היה יום שטוף שמש,עם אוויר קריר שסימל את החורף שקרב ובא. כל האנשים עוד ישנו ב8 בבוקר,אבל ההורים לשני האחים ואחותם היו כבר ערים יותר מכמה שעות.
הם היו פזורים בכל רחבי הארץ- האח הגדול חנן בן ה21, היה בעל תואר ראשון בכלכלה,אותו השלים לפני שירותו הצבאי במסגרת תוכנית העתודה.
הוא לא היה תלמיד מצטיין אך גם לא היו טענות כלפיו- בחור בלונדיני,שעבד במשך כל תקופת הלימודים, ועמד על ממוצע 80 באוניברסיטה- הרבה מעל המצופה מתלמיד ממוצע אחר שאין לו בעיות של טרום גיוס.
חנן שתה את הקפה שלו לאט לאט ואז החל את עבודתו על המלגזה- הוא שירת בתור ג'ובניק בצה"ל כמפקד על מחסן נשקים. למרות שתפקידו לא היה קרבי,חנן התייחס אליו ברצינות מוחלטת ותמיד עשה את עבודתו עד הסוף-חוץ מפעם או פעמיים שהתרשל קצת אבל למזלו המפקדים שלו לא היו בסביבה. לפני כדקה חנן קיבל הודעה מאחותו-עושים מסיבת הפתעה לאמא ואבא בשבת כשאתה וווה משתחררים. חנן אהב את הרעיון ושלח סמיילי בחזרה.
חנן החל דרכו כאתלט צעיר, אך מעולם לא הצטיין בזה. הייתה בו טיפה של גאונות-נצר למשפחת יהודים מבריקים שעלו בשנות ה90 מאשכנז, אשר לכולם הייתה משיכה להוראה מוסיקה או הנדסה. הוא למד מוסיקה בילדותו,וכך גם עבר הרבה חוגים-המתכון להצלחה לפי אמו למרות שלא הרבה להקשיב לה, ופרש מרבים מהם בגלל תחרויות נעורים עם אחיו הצעיר- ווה(וגם בגלל מריבות בלתי פוסקות עם אמו).
ווה היה חייל קרבי בצה"ל על אף ההזהרות החוזרות והנישנות של המשפחה שבחור כזה צריך לממש את הפוטנציאל שלו במקומות אחרים-לווה הייתה גאווה וכבוד,וכן השקפות ששמר עליהן במשך כל חייו.
ווה היה השאפתן במשפחה, ותמיד ניסה להיות מקום ראשון. תמיד הביא תעודות טובות מאחיו הבכור ותמיד ניסה להרשים את כולם. למרות אופיו התחרותי, ווה היה ידוע כאדם ששאיפותיו גדולות. גדולות מאוד.
כבר בגיל צעיר הוא חשב על הילדים הרעבים באפריקה,ולא העיז לזרוק אוכל לפני שסיים אותו במלואו. הוא קרא הרבה ספרים בילדותו, החל מפילוסופיה ועד סיפורי מתח-מה שמשך אותו מאוד. בו הייתה הגאונות של המשפחה נראית לעין- הוא היה שחמטאי מגיל צעיר, אדם חביב, נעים לבריות, תמיד הסתדר עם כל סוגי האנשים(וכשהיה צריך לא היסס להגן על עקרונותיו במלחמות אגרופים), ותמיד חשב לפני שדיבר. חוץ מתכונותיו אלו, הוא היה גם מצחיק בצורה יוצאת דופן(בילדותו המורים אף הציעו לו להיות בדרן כי הצליח לשעשע אפילו אותן), ותכונתו הפנימית שבלטה לעיתים הייתה כושר החשיבה המהיר שלו- ווה ידע לענות על שאלות בחוכמה רבה ועם פילוסופייה נכונה למדיי לא יאוחר מ5 שניות לאחר הצגת השאלה. הרבה ציפיות היו מווה, שכן כולם ראו את הפוטנציאל הרב שהיה בו.
לשני אחים נפלאים אלו, נולדה אחות קטנה-גלי, כאשר הם כבר היו מבוגרים(חנן היה כבן 12 וווה היה בן 10). האחות הייתה שילוב בין היופי של האם לבין החוכמה של האב. היא דמתה יותר לאח הבכור-חנן, והיו לה נטיות מוסיקליות כמו שהיו לאבותייה.
גלי הייתה ילדה מקסימה, שבניגוד לשני אחיה, לא מרדה בהוריה ותמיד הקשיבה למה שהאם אמרה לה-מה שהתברר כמשתלם בסופו של דבר. חוץ מיופייה המדהים גלי לאט לאט הפכה להיות נערה גאונית, מבית טוב, אשר חוץ מיופי, גם מוחה עבד שעות נוספות במחשבות על מוסיקה ותכשיטים-שני המקצועות שמשכו אותה מאז ומעולם.
לגלי היו נידודיי שינה והיא אהבה לשלוח הודעות לשני האחים שלה שהיו בצבא-כשהם היו עונים היא הייתה נרגעת ונרדמת מייד. לרוב היא שלחה הודעות לחנן-גם מכיוון שהבינה אותו יותר וגם מכיוון שהוא זה שענה לה כמעט תמיד(חוץ מזה שווה היה במעין עולם משלו,לא היו לו הזדמנויות רבות להשיב לפלאפון בזמן שמירותיו).
גלי ידעה כי החלק הקל נעשה והפעם שלחה הודעה לווה -ווה שמח לקבל את ההודעה במיוחד בגלל שבאותו הרגע הודיעו לו על פעולה צבאית מסוכנת שעומדת להתרחש בשעות הקרובות וההודעה הרגיעה אותו. שלא כהרגלו, שלח לגלי תשובה ארוכה ואיחל לה המון בהצלחה במבחן בפסנתר. הוא גם אמר למסור לכולם שאצלו הכל כרגיל ושבשבת הוא יחזור למסיבה.
גלי חייכה, היא מייד עצמה את עינייה בשלוש בלילה ונרדמה.
היא לא ידעה מהו הנזק שעשתה עם שתי הודעות אלו.
כשנייה לאחר ששלח הודעה זו,חנן המשיך לעבוד את עבודתו על המלגזה- הוא היה צריך להעביר כטונה של כדורים ורובים למחלקה קרבית שהייתה אמורה לצאת לפעולה צבאית בלילה. מרוב ההתרגשות מההודעה והמחשבות על אחיו שעלול להימצא שם-הוא לא שם לב למשטח שנפל עליו.
הוא שכב ללא עזרה מתחת למשטח של נשקים,גוסס לאיטו,ואינו יכול להזעיק עזרה.
כחצי שעה לאחר מכן, כאשר ווה ופלוגתו לא קיבלו שום נשק חדיש בשביל הפעולה- הם יצאו לשטח עם הרובים הרגילים שלהם-לא מצויידים יותר מדיי ולא מחכים לאף אחד-כל שניה מיותרת בפעולה הזאת יכולה לסכן את החיילים.
לאחר שחדרו לעיר ערבית,ווה החל בפעולה. הוא הסתנן אל הבניין בו היו שני ראשי אירגוני טרור בכירים והחל לירות בהם. כמפקד ווה יכל לבחור להכנס אחרון אך תמיד הייתה לו תחושת האחריות שליוותה אותו.המבצע הצליח,וכולם חזרו בחיים-חוץ מווה. ווה נפל בקרב כי היה חסר לו קליע אחד. שומרי הראש של ההנהגה חיסלו אותו רגע לפני שהוא הבין שחסר לו קליע אחד להטעין את הרובה.
בשש בבוקר התקבל צילצול מהצבא- בנכם חנן נהרג. נפל עליו משטח. בהתחלה הם לא האמינו וביקשו מהצבא לוודא טוב טוב את הידיעה ואמרו שזה לא יכול להיות. הקצין הבטיח שיתקשר עוד דקה.
אחרי כמה דקות כששוב צילצל הטלפון הם כבר היו הרוסים לגמרי- גם בנכם השני ווה נהרג בפעולה צבאית.
ההלוויות היו המוניות- יותר מחמישים אלף אנשים מכל הארץ הגיעו, החל מחברים ועד אנשים שלא הכירו ושמעו על הסיפור.
הקבורה התרחשה ביום שישי בבוקר,יום לפני מסיבת ההפתעה שגלי רצתה לתכנן.
גלי עלתה על במה קטנה, כשכולם היו עסוקים בבכי, מחתה את דימעותיה ואמרה למיקרופון" תחזרו אלינו בבקשה אחים שלי, לא הספקנו לעשות מסיבת הפתעה כמו שהבטחתם".
