מיתרים חבויים

פיסלתי רבות את יצירי דמיוני

בחולות הנודדים  של מצב הרוח.

עצי פרי ניקרו בדרכי, בישמו את האוויר

במין תערובת של בושם ואויר נקי.

תהלוכת ריקודים עצרה אותי

והרקידה בי  מיתרים חבויים.

קיץ ברחובות נושם זיעה ניגרת

מחולל בי תהליכים של יצירה.

מסובב אותי בסיבובים של החיים

בסחרחרה אחת שאינה נגמרת.

בדידות הרגעים השקטים

מאפשרת לי לנוח .

את השעות הפנויות חולקת עם 

השמחות שבדרך העכשיויות והעתידיות.

וכולי חושבת עתיד.