הבעיה והיא

יש לי בעיה, 

והיא לא הולכת לשום מקום. היא דווקא אוהבת אותי. היא נשארת לצידי, הבעיה, לא עוזבת אותי. רוצה להמשיך לבלות איתי, לדבר איתי, לטייל איתי בכל חוצות העיר. הבעיה אוהבת אותי, נמשכת אליי, כל כך נמשכת אליי עד שלפעמים אני מחרמן אותה יותר מידי והיא אונסת אותי. הבעיה צצה בכל שעות היממה, מחייכת במקומי, עונה במקומי לאנשים, חושבת , ולעיתים חושבת יותר מידי עד שהבעיה מוציאה אותי מדעתי ואז הבעיה נשארת בראשי ומשחקת בקלפים שעל השולחן לבד. הבעיה היא כותבת עכשיו ולפעמים כותבת יותר מידי; הבעיה לפעמים מחליפה צבעים ואומרת לי שהיא בכלל מלאך קטן לבן או בכלל פייה מאגדה אחרת, אבל על כל פנים, היא אותה בעיה. הבעיה משכיבה אותי לישון ומעירה לי שלא אכלתי כבר כל היום, את האוכל שלה. הבעיה אוהבת לתסבך פינות ולהמציא שמועות ולקבל החלטות כאילו אני כלל לא קיים.

יום אחד הבעיה יצאה מריכוז והשאירה אותי כפות באמצע השעה שלוש בצהרים, כמעט בן ערביים חשבתי לעצמי ועכשיו שהבעיה לרגע לא נמצאת אז רגע, מי אני?

בעיה..

אז יש לי בעיה והיא כותבת איתי את השורות האלה, כרגע אנחנו נמצאים יחדיו על אותו משבצת, הבעיה אומרת "פרסם" ואני אומר "הלב עדיין לא שלם" הבעיה אומרת "אז אל תפרסם לעולם" ואני עונה "אולי יום אחד אזכה בפרס"

מה הבעיה שך'? שאלה אותי פעם המודעות העצמית ואני השבתי לה שזוהי בעיה לענות על כך ואז משום מקום האגו הקיומי קם ואמר "אז תחליט! זה או שאתה נפתר ממנה או שאת הכל אתה הולך להחמיץ!" אז אמרתי לו "היי אגו, מה הבעיה שלך?" אבל מרוב שאלות האגו כבר קיבל כאב ראש והלך לאן שהוא תמיד נעלם והבעיה ערבבה לי את המודעות העצמית וגם המודעות החמודה נעלמה לה אז נותרתי שוב ועדיין במקומי, על שפת תהום, אם אותה בעיה  שהיא היא בכלל אני או אני כבר מזמן אינני ורק היא נמצאת כאן ומטיילת לה בזמן.

-         אז . מה הבעיה ? שאולים אותך כולם

-         ראשך מורכן גבך כפוף

-         תרים תראש, רק תראה שקיים שם חיוך,

-         אל תדאג, לכולם, וגם לנו. ישנה בעיה כזאת או אחרת.

-         אנחנו אבל מסתירים אותה טוב טוב, מאחורי הדלת.

-         אולי אם תסתכל בעינית נפשנו תראה אותה גם, אך לידה ים של ניסים..

מפרגן. מפרגן לכם "כולם"  מפרגן גם לכל העולם,

אבל אפילו  אחרי מילתכם אלו הבעיה שלי עדיין רוקדת בניכם.