היה קסם מיוחד ברגע הזה של לברוח בדיוק בחצות, למרות שקצת התאכזבה מכך. קצת לפני שהתחילה לספור את הדקות לאחור, החל הדי ג'יי להלהיט את המסיבה ושם מוזיקה קצבית ושונה ממה שניגן בתחילה הערב. ממש לפרוש בשיא גם אם לא בדיוק רצתה בזאת. כולם, אבל כולם יזכרו את הריקוד המסחרר שלה עם הנסיך, איך לא? הוא משך אותה לרחבה ואור הזרקורים הציף אותה כאילו היתה בשלולית ענקית ומסנוורת, היא השתדלה לא למצמץ, באמת שהשתדלה, יש לה הוכחה, אף אחד לא קם לעזרתה והזמין את זוגתו לריקוד, ככה השאירו אותה לבד ברחבה, נתונה בין זרועותיו של הנסיך, ובמקום להסתכל בעיניו היפות, נאבקה באור המסנוור. אף פעם גם לא יזכרו מה אכלה במזנון, למרות שהבטיחה לעצמה שתאכל רק חסה ומלפפון חמוץ כדי לשמור על הגזרה, וחטאה רק טיפה כשאכלה כריכונים עם ממרח בלתי מזוהה. הם גם לא שמו לב להבעת הגועל שעלתה בפניה כשהטעם שהתיימר להיות טעם של קציפת עוף, הרגיש כמו קציפת צפרדעים. לא שידעה מה טעמה של קציפת צפרדעים, אבל שיערה כך כי הטעם היה כל כך נורא, לא יודעת אם לבלוע או לירוק החוצה. מצד אחד זה לא טעים, אבל מצד שני, המעמד מחייב. אז, היא בלעה כי אין ברירה, ואם תירק את זה החוצה, מחר כל הממלכה תתחיל לרכל. ומה בסך הכל קרה? היא היחידה שמודה שזה לא טעים? קצת מזכיר לה את החבר הכי טוב שלה מימי הילדות, הג'ינג'י הזה שהיה לו אומץ לומר שהמלך עירום. מצחיק, אבל למרות שהיה קצת מאופק ולא תיאר את גזרת התחתונים המצחיקים של המלך, היה כן מספיק כדי לומר שהוא לא רואה חליפה בכלל...
דווקא הצטערה שעזבה את הנסיך ככה, פעור פה מרוב תדהמה וחוסר הבנה. היה יפה במיוחד כשחייך את חיוכיו המקסימים, שלושה במספר, ושמה לב ודגש מיוחד על תלתליו הזהובים. אבל, שעת חצות התקרבה במהירות הבזק, והיא לא רצתה להפסיד את הטרמפ שהבטיחה לה הפייה. המיתוס של הדלעת הצחיק אף אותה, "אל תתלהבי, ילדה!" אמרה לה. "עידן הדלעת חלף מזמן מן העולם." בינה לבין עצמה רצתה להיווכח בעצמה מה יקרה אם תאחר בכמה דקות לטרמפ שלה, ידיו של הנסיך היו חסונות ונעימות כשכרך אותן מסביב למותניה, וריח האפטר שייב שלו היה נעים במיוחד, כך שכל סיבוב של ריקוד על הרחבה הציף את אפה ניחוח מתקתק. אז מה באמת יקרה אם תאחר בחמש דקות תמימות?
השעון צלצל חצות. עוד ריחוף אחד ודי, הבטיחה לעצמה. אולי בעצם הכישוף לא עובד כל כך, הפייה נראית לה קצת קשישה, והזכרון לא מי יודע מה. עוד אחד ודיי... בדיוק עכשיו היא מגלה עד כמה עיניו כחולות ומרתקות ממש כמו הים המסתורי. והדי ג'יי שם את המקצב שגורם לכולם למלא את רחבת הריקודים. ואיזה יופי... היין מתחיל לעשות את שלו, והיא מרגישה נפלא. מזווית עינה היא רואה את הקשישה עומדת בכניסה קצת כועסת על שהיא מכנה אותה 'קשישה', וידיה על מותניה, "קדימה, ילדה!! הגיע הזמן לעזוב." היא רומזת בעדינות יתרה, ועל פניה מבט לא מרוצה בכלל, כמעט מתחרטת שהסכימה לבזבז עליה את תרגיל הכישוף וללוות אותה למסיבה, הרבה גברברים נעצו בה מבט ורקדו איתה, ולה, הקדישו ריקוד אחד מתוך נימוס ולא מתוך רצון, שמה לב שמבטם קבוע בנסיכה, מתחמקים ממבטה. והנסיך שביקש לרקוד רק עם הנסיכה - עוד מעלתה, לה לא היה סיכויי, וזה מה שעצבן אותה יותר מכל.
היא תקעה בה מבט, תוהה אם המטריה שלה יכולה לעשות את אותם קסמים שבהם השתעשעה, כמו להפוך דלעות לכרכרות, ועכברים לסוסים. ובסוף החליטה לא לנסות כלל. גייסה את המבטים הכי החלטיים שלה, והמתינה בפתח מתופפת בעקבי סנדליה המוכספים. עוד דקה חצות, והיא קיוותה להספיק לראות את "אגדות האחים גרים" בטלויזיה שלה, מתחת לשמיכה על כריות תפוחות. אז הנסיכה יודעת שכולם מסתכלים, וצלם הממלכה מתרוצץ סביבה עם המצלמה החדשה. היא אוספת את שולי שמלתה מעפעפת בעיניה לכל עבר, מחייכת את אחד מחיוכיה היפים, ומציגה שתי שורות של שיניים צחורות. שומעת את הנקישה הקצרצרה של המצלמה, דינג דונג את השעון מצלצל... ורצה במהירות החוצה, שואלת את עצמה מדוע בכל ארמון כזה משתרעת שורה ארוכה של מדרגות, איך בדיוק תרוץ עם סנדלים בעלי עקב דקיק ומוזהב? ועוד לפני שספרה את המדרגה השביעית כמעט מעדה, וכדי ליצב את עמידתה שלחה יד למעקה המגולף. רצועת הסנדל נקרעה.... אי אפשר לסמוך על סנדלרים, חשבה, ונקרעה בין הרצון לחזור לקחת את הסנדל שנשאר על המדרגה והתגלגל עוד טיפה, ובין הרצון לרוץ החוצה אל מבטה הלחוץ של הקשישה. אופס... היא חושבת לעצמה. היא שונאת שקוראים לה קשישה. הפייה, עוד מעלתה!!
אז היא ריחמה עליה קצת, ולכן ויתרה על הסנדל המוזהב. מגבירה מהירות, וצונחת לתוך המכונית החבוטה. הפייה מתניעה והן יוצאות לדרך בחריקה ובשמונים קמ"ש. "אני לא אתייחס לאיחור שלך היום." היא אומרת. "אבל בפעם הבאה תקפידי לעמוד בזמנים." וחושבת על כך שהסדרה האהובה עליה מתחילה תיכף ומייד, מתלבטת אם להוריד אותה ברחוב הראשי או להכניס אותה לרחוב הצדדי. ובעודה חושבת נבהלת הנסיכה, קופצת ואומרת, "הורידי אותי ברחוב הראשי, אני לא מעוניינת שאמי החורגת תדע... לא תמצא חן בעיניה העובדה שהייתי במסיבה." ולא היתה מאושרת ממנה. היא תספיק לפרסומות.
מדדה על רגל יחפה אחת, וסנדל ברגל השנייה, עלתה הנסיכה לחדרה. יושבת ומחכה, מקווה שהנסיך קרא את האגדה, וכבר מחר יצא עם הפמלייה לחפש את המתאימה למידת הסנדל.
