לֹא רַק מִלִּים

מִילָה שֶׁלִּי זֹאת מִילָה

כָּךְ אוֹמְרוֹת הַבְּרִיּוֹת,

הַמִּלִּים שֶׁלִּי אֵינָן

רַק מִלִּים.

הַמִּלִּים שֶׁלִּי נִכְתָּבוֹת

עִם מִלִּים אֲחֵרוֹת,

בְּשׁוּרָה מֵעַל עוֹד שׁוּרָה

חֲדָשָׁה.

שׁוֹכְנוֹת הַשּׁוּרוֹת בְּבָתִים

מִתְנַגֵּן הַפִּזְמוֹן,

בְּלִי צְלִילִים סולמות וְתָווים

הַמַּנְגִּינָה שֶׁבַּלֵּב.

אֵין צֶבַע וָחֵן בַּמִּילָה הַכְּתוּבָה

בְּשָׁחֹר עַל לָבָן,

בְּלִי עֵינָיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם

הַקּוֹרְאוֹת וְרוֹאוֹת.

נוֹגְעוֹת בְּנִשְׁמָתִי

ולֹא כִּי נָתַתִּי,

אוֹ רָצִיתִי

אַחֶרֶת לֹא יָכוֹלְתִּי.