שירים

באבק המדבר - לנורית היקרה ולמוקי ז"ל - לבמת הדיון של גלי


ובאבק המדבר כתם
דמך
מחלחל אל רגבי
הזיכרון
לא נישא, כי
רוח הנפש
דוממת.
דוממת וגואה,
כמו החול
הנודד
על פני הזמן
המדמם.
והיית ילד,
והיית משה,
והיית נער,
ומתת מוקי,
וחיוך נעוריך
מרחף עוד
בלילות
ושוכן בסופות העזות
של
הגעגועים.
 
ואני מן הצד מביט,
ופני אחותך
ניגרות כדמעות
אשמה,
נוטלת על עצמה
בקדושה
את משמעות
האובדן,
אבל, מבטך הניבט
מן החיוך הצבעוני,
מצטנע בפינת
הגבורה,
ולוחש לה ברוגע,
עורי, אחות,
אני הוא -
אני הוא זה שיצא
למלחמה,
לשמור עלייך בצבא
השמיים.  

התמונה של ‏יקיר יקי דסא‏.

תגובות

גלי צבי-ויס / עורי אחות / 02/10/2017 17:48
בשן / נורית / 02/10/2017 18:46
סהרור-תומר קליין / מילים נוגעות / 02/10/2017 18:51
נורית ליברמן / היית ילד, והיית משה, והיית נער, ומתת מוקי, / 02/10/2017 19:15
מרים מעטו / ~love~ ~love~ / 02/10/2017 19:58
אביה / יקי - ועכשיו המון דמעות - לזכרו של מוקי - לכבודה של נורית המקסימה / 02/10/2017 21:34
גליה אזולאי / נגמרו לי המילים יקי, פ� / 02/10/2017 23:31
דויד סמוכה / יקי היקר / 03/10/2017 04:58
יום טוב צבי / ואני מן הצד מביט / 03/10/2017 08:13
יצחק אור / נוגע / 03/10/2017 08:47
יהושע מנחם רוזנברג / שוכן בסופות העזות של הגעגועים. / 03/10/2017 10:23
עידית אורדן / כתיבה מרגשת עד מאד ומו / 03/10/2017 18:07