אבוד

הייתי שם רגוע כל כך.

האוויר נקי, בלי זיכרונות,

בלי אבק כוכבים נשכח.

מקום ללא שם, ללא נוסטלגיה אבודה,

רק זוהר טבעי, בלי דעה קדומה,

כזה רך.

בחלומות, ההתאמה נעלמת,

קול ההד בלתי אפשרי.

חשבתי אולי, זה הזמן ללכת,

לחפש את מסע גורלי,

וכך,

אולי זו טעות ואולי לא,

למצוא אוצר נשכח.

יש מקום ויש זמן,

לכתוב שוב יומן.

יש רגעים של אהבה שלווה,

יש רגעים של אהבה אבודה.

שם בתוך כל הבלבול,

אתה מתערבב, מתגנב, חושב,

לתוך נפש חשוכת מרפא,

אך עדיין כל כך אוהב.