לאחת שאיתי

את אוהבת תה, אני יודע

עם מעט ציפורן ושתיים סוכר

מתוק, לא חם

כוס זכוכית שקופה, מלאה עד גדותיה

למה- ככה

מרקחת של כשפים ואהבה

שפתותייך כפרפרים על עלי כותרת

כמעשה האהבה של השמש עם גגות פירנצה

עם שקיעה

צעיפים של רוך , לובשים אותך עדנת אהבה

קיץ בטוסקנה ואת חיוך

הגפנים עוגבים על אימא אדמה

האדמה קשה וכבדה

וגופך, בגופי, קל כנוצה

מתיקות היין שאחרי

השפה המתנגנת אהבה

המאפה מעשה בית

התה, נותר מיותם.

*את לי- "ענבים במדבר"