מַתְּנַת חִנָּם

יוֹדַעַת כִּי הַטּוֹב

קַיָּם וְאֵינְסוֹפִי.

עָלַי רַק לִהְיוֹת מְסֻגֶּלֶת

לְהִתְחַבֵּר בְּפַשְׁטוּת.

כְּמוֹ תֶּקַע לַשֶּׁקַע.

לִפְעָמִים אֲנִי כָּל כָּךְ

מְסֻרְבֶּלֶת בְּהִתְנַהֲלוּתִי   

הַשְּׁגוּיָה, הַפְּגוּמָה -

שֶׁאֲנִי מְאַבֶּדֶת

אֶת הַחוּט,

אֶת הַתֶּקַע.

נְחוּצִים לִי

מַעֲשִׂים בְּפוֹעַל

שֶׁל נִקָּיוֹן וָסֵדֶר

שֶׁל כִּוְנוּן מְדֻיָּק -

לְהוֹדָיָה מִתּוֹךְ עֲנָוָה,

לְשִׂמְחַת קִיּוּם,

לִתְשׁוּקַת חַיִּים,

לִפְתִיחַת הַלֵּב

בִּמְלוֹא תְּבוּנָתוֹ

וְרִגְשָׁתוֹ.

וְיֵשׁ קֹשִׁי גָּדוֹל

כִּי חָשׁוּךְ לִי

וְאֵינִי זוֹכֶרֶת

הֵיכָן שַׂמְתִּי

אֶת הַמַּפְתֵּחַ.

אֶת הַתֶּקַע

הַמְּיַחֵל לַשֶּׁקַע.

לוּ יַעַטְפֵנִי הָאֵל

בְּטוּבוֹ וְּבְחִנּוֹ,

לוּ בְּחֶסֶד רַחֲמָיו

הַגְּדוֹלִים יַסְמִיכֵנִי

לְתִפְקוּדִי כָּרָאוּי.

כִּי חֲפֵצַת חַיִּים אֲנִי

לִרְאוֹת טוֹב

וְלִרְדֹּף שָׁלוֹם.