לא לקנות את הספר. ספר אנמי, לא מעניין, לא מרגש, לא יפה. הספר כן יקלט אצל הקורא, כמתנשא
ונפוח. חובבי שירה מובהקים ביותר, אולי ירצו
להוסיף את הספר לספריה. לכאורה ספר לכולם, בעצם ספר למביני עניין.
סיון בסקין. פעילה כמשוררת כבר כ 20 שנה. בלטה מאוד בראשית דרכה, כשפרסמה באינטרנט,
ובצדק. התחילה טוב מאוד. כמעט מיד הממסד
חיבק אותה חיבוק חזק ולא מרפה עד היום. בסקין, לא עמדה בציפיות. אבל ממסד השירה
מסרב להבין את זה. סיון כוח מרכזי בחבורה
שסביב כתב העת הבולט "הו", בהנהגת דורי מנור.
אחותי יהונתן, יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ב 2017.
נתחיל בשיר מהספר
נעמי, ציור הולנדי מדומיין/ סיון
בסקין
-----------------------------------------
באור צינה נובמבריאנית אני רואה
אותנו כך:
איתך באחיזה מיריימית אני יושבת
בחלל,
תחת מפה ורמריאנית, וזה יכול להיות
מטבח,
ורועדות כל הממברנות מתחת ומעל.
יש במפה פריז ורומא, איים וחצאי
איים,
עולם גלוי אשר לברוא מה מיפעותיו-דבר
אחד,
אחר-לשמור אותן בכרומו, אחר לגמרי - מסלעים
ומקולות, עד שיצרום הוא, ירעד, לבנות
לעד
דיוקנאות שלו, לנצח רק להשביח את
הדיוק.
והזכוכית המנצנצת בין הפירות והבשר
שבציור הולנדי - נצר לאלומת אוויר הדוק
שאלוהים כיוון למצח האנושי הצר.
לכן הזמן זורם כמים ומתרווח כמו אבק,
לכן קולו ניצרב במיילים של רצועות עם
צד שני,
ובך מאז ראשית ימייך קיצבו המתקתק
דבק,
אותו הקצב שאשמע, אם אפתח את
זיכרוני.
בתוך הכאוס והמלוס יש חוקיות יצרית
טובה.
את מספרת, ממלמלת ומקימה, כמו כל זמיר,
בכישרון ובדומה לי, אנרכיה בתוך
שלווה.
צדק, צדק הנרי המלך, כשאת דתו המיר:
פריז שווה את כל המיסות. בייתנו צר
ומהוגן,
וטיוטותינו יעמיסו יחדיו על המרחב
וודאי:
אני כותבת על הבי-סייד של ציורייך מהגן,
את מציירת על הבי-סייד של הגהות
ספריי.
עוד רגע קט ננגוס בביסים קטנים בטבע
הדומם.
ואת הדימדומים יביסו ברוך פתיתי ערגה
ליילית.
אני כותבת על הבי-סייד של שיר הזמן המתעצם,
דקות-זהב שעל הבי-סייד, בסתר התקליט.
רוב השורות בשיר די קשות להבנה בצורה
מלאה. למשל: "לבנות לעד דיוקנאות שלו", של מי:
ישו? אולי נידרשת פה פרשנות מטאפורית? קשה להבין בקריאה לא מעמיקה. הקורא המעמיק
אולי כן יאהב את החידתיות. וגם יצליח לפתור.
אזכור דמויות היסטוריות. דמויות שהקורא מכיר את שמם במעומעם. מרים, ורמיר, המלך הנרי. הקורא עלול
קצת להתרגז.
הברקות לא חינניות ולא יפות. בניגוד להברקות רוני סומק החינניות. שלשיריו דחיסות מדהימה של יופי
מטאפורי (וגם לפעמים צלילי) צבעוני. בשיר למשל: "מריימית", "נובמבריאנית",
"ורמיריאנית", או באותה שורה: "דיוקאנות", "דיוק".
התנשאות. הספר
לא באמת מתנשא. אבל כך יקלט אצל הקורא. כל הדברים שהדגמתי, כגון הפגנת ידע. וגם אלמנטים
בשאר שירי הספר: הכנסת שורות בכל מיני שפות. ציטטות רבות, בעצם נובעים מסיון עצמה.
למשל בסקין שולטת בהרבה שפות.
אולם המבחן של ספר כזה הוא לא אם הוא
מעביר את סיון לקורא, אלא האם הקורא יהנה לקרוא בספר.
מוסיקה.
בקושי קיימת בשיר. הקורא המורגל בקריאת שירה יקלוט את המוסיקליות. שאר הקוראים לא.
יש שירים בספר יותר מוסיקליים. הקורא המורגל, מאוד יתענג. סתם קורא, לא יקלוט גם
בשירים אלה שום מוסיקה.
הנושא הבי מיני. אולי נרמז בספר. (בי-סייד (לא רק במובן של
תקליט)). את הקורא של ימינו זה לא ממש מעניין.
לגבי הציטטות ושילוב שורות בשפות
זרות. נפוץ בספר, אם כי לא קיים בשיר זה. מאוד יתיש את
הקורא (בייחוד ההפניה להערת שוליים הנובעת מהציטטה), ואולי גם ירגיז אותו. ושוב
אציין, שעלול להתפרש כמתנשא.
טיעון ה 8 אלפים לעומת ה 8 מיליון. באופן כללי ב 40 שנה האחרונות, מפעם לפעם פורץ לתודעת 8000 חובבי השירה
בישראל, כוכב שירה (כדוגמת בסקין). הם מקשיבים להקראות, קוראים את השירים, ומאוד
מתפעלים.
אז למה אף אחד מהכוכבים לא פרץ לתודעת ה
8 מיליון? הבעיה לא בדחיפת המשורר לתודעת
ה 8 מיליון. ה 8 אלפים, משווקים את הכוכב
לכל מיודעהם.
הבעיה היא גם לא שהעם אדיש. גם ציבור ה
8 מיליון רוצה שירה, פשוט לא את השירה הזו. אז מה ההסבר?
ההסבר הוא שכל ה 8000 מתוכנתים לאותה
פואטיקה, בתת מודע ,ולפעמים גם במודע. פואטיקה שאין לה סיכוי אצל 8 מיליון אזרחי ישראל.
לכאורה יש גיוון, אולם למעשה כולם כותבים את אותו שיר או ליתר דיוק אותם 10 שירים,
שאין ביניהם הבדל רב. שירה מיגדרית, שירה פוליטית, שירה אוטביאוגראפית, שירת המשך לדור המדינה. שירת רנסאנס למודרניזם אלתרמן,
גולדברג, שלונסקי. ועוד כמה סוגים וסגנונות. כולם מאוד דומים זה לזה, למרות שנטען
שלא.
פייק אקספטנס של סיון. בסקין מוצגת על ידי ה 8000,
שכוללים בתוכם גם חלק ניכר ממימסד הספרות, כאחת מ 2-3 המשורריים/משוררות, הבולטים
ב 20 שנה האחרונות. לפעמים כבולטת ביותר. ואולי כאחת מעשרות המשוררים/משוררות,
הבולטים בשירת ישראל, מאז ביאליק. וזה לא נכון. נכון שהיא הראתה פוטנציאל חזק בהתחלה. אבל ההמשך, חלש.
סיכום. ספר
חלש. מביני עניין אולי יאהבו. סתם קורא מהשורה, שקצת קצת רוצה לתת הזדמנות. לא
לתת. לא לספר הזה.
