דלת גן העדן

מעורר תהיות, זועק: השכם בבוקר ניצב החתול הזקן הסנילי מול פתח ביתך , מרוכז בדלת ומחזר אחריך בתביעה לחסד ממנך ואתה תוהה מה נשאר לקשישים כשגן העדן כבר קרוב... תודה רבה לך צבי היקר, חג שמח.

.

וישתתפו בסעודה הקב"ה, משה רבנו ודוד המלך. הסעודה, 

כמובן, תתקיים בימוֹת המשיח. לזקנים יש סבלנוּת, אופטימיוּת, 

כי כבר אספו חסדים.

החתול הזקן מעשי הרבה יותר: אולי מבטו סנילי, אבל לא 

יתאכזב. 

צביקה, יקר, תודה רבה-גדולה-מאוד על שירך זה. <לב>

שבת שלום וליל מנוחה. 

רבקה

---

השיר מציע מראה חדה, כואבת אך עדינה, על זקנה ויחס החברה אליה.
דרך דמות החתול הזקן, השיר שואל:

האם אנו רואים את הזקנים סביבנו – או רק את צרכיהם?

האם אנו פותחים להם את הדלת – או רק משליכים להם שאריות?

החתול הופך פה לסמל לכל מי שמחכה לא רק למחסה – אלא לאנושיות.

שיר מעניין עם הרבה חומר למחשבה על הזיקנה כתבת צביקה היקר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אוי, זה מצמרר.

החתול הממתין למזון שונה מן האדם היודע כי סופו קרב. 

לפחות רעב הוא לא ימות שזה גם משהו