תְּלִישׁוּת / גליה א.א

תְּלִישׁוּת / גליה א.א

17.11.2017

שם, ליד הסופר פארם

היא יושבת ומנגנת,

נושפת במפוחית אקורדיון

לבושה מסודר ונקי, שערה

סרוק וחפוף על עורפה,

יושבת על אבן הגדר

ומנגנת מנגינות שירים

עבריים, והיא בכלל לא מכאן

אולי כבר מרגישה שייכת.

עוברים על פניה

עוברים ושבים, מנעימה

להם את דרך המדרכה,

מעטים מפנים פנים אליה

מסבים ראשם ממנה

רגליהם טופפות, מכות

במדרכת, כול אחד לענייניו

היא רק נוף אובד, חולף

מי מהם ישים בקופסתה

כמה מעות למחייתה.

והיא נושפת

אצבעותיה מרקדות

על הקלידים שבות וחוזרות

כמו האנשים האלה

שלא מטים אוזנם