בינקותו יגדל תוך חממה
ללא דאגה לעתיד לא ברור לה כה כמה.
הוריו,אחיו ,חבריו ,יתמכו בו
לכל אורכה של דרך.
מזונו מוגש לו,אף אם ישנו חסרון
ולא ירגיש בו.
בשל תמימותו,תקוותו,ומחשבתו
שהחיים יפים ללא דאגה.
הוא ישן טוב,אוכל טוב,כל צרכיו סופקו,אל דאגה....
בנערותו עדיין יגדל תוך חממה,או שלא
דאגתו להווה,ללימודיו,קבלתו בחברה,נו ומי לא?
צרכיו מסופקים,יערוך הבדלים בין חבריו
לבין עצמו,סקרנותו תגביר לימודיו,
סקרנותו תגבר לחיים חיצוניים משלו
ירכוש ידידים נוספים,יפקח עיניו לחיים היפים.
לבו נקי,מחסיר פעימת התרגשות
ריגושים חדשים ישלהבו אש בעצמותיו,
שנתו תנדוד התרגשות חדשה,
מזונו ידולל התרגשות חדשה
תמימותו תאיר את ימיו התרגשות נדושה.
בבגרותו יקח עצמאות על חייו
באופטימיות מנצחת ייצא אלי קרב החיים וינצח
ויאהב,וישנא,ויקנא,ותבוא אשת עלומיו
וירקיע עימה שחקים בתקווה לעולם.
ויביא ילדי אהבה לעולם
ואושרו יגבר,ויטפח חשבונו בבנק.
ויטפח על שכמו שלו,ימשש בטנו השרירית
וילטף זיפי זקנו בגאוות בבונים,
בבחרותו הבוגרת מעט ,תוך שעדיין
טופח על שכמו שלו,בטוח שלא יגמר לעולם...
היא אומרת לו:זה לא אתה זה אני...
או: זה לא אני זה אתה...(אשם כמובן
ואז כבר לא יטפח על שכמו שלו,
כי אם המציאות תטפח בפניו שלו...
חלוקת רכוש, ילדים,משאבים בנקאיים,
תתחיל דאגתו לחיים לכרסם בלחייו,
לבו יישמט בקול צעקה מרה לאדמה
וישבר לשניים.
במעמדו (גיל העמידה...) ילטף את כרסו בעצב
מחזיק בשני צידיו את שני חלקי ליבו
השבורים,ויחלקם בין צאצאיו לבין כאבו.
עדיין תקווה בלבבו לשקום אונו ולבבו,
עדיין חיוכו קיים ברפיון מה על שפתיו,
עדיין אמונתו חוזרת ובאה עם כל חיוך אשה זרה
אוסף את שני חלקי ליבו ומצמידם בדבק חם
ונאחז בחום חדש,ליטוף,ריגוש חדש.
חדרי ליבו מפרפרים ,מפרכסים,מתרגשים
ומחליטים להיות יותר טובים.
אמונתו נצמדת בפחד אל חדרי לבו.
עדיין טוהר בליבו...
אחר שנה שנתיים...ניסה יותר אשה
מאשר בשני ידיים...
חשב תפס את עולמו והרחיבו בנסיונו המר
ליבו נופץ רסיסי אכזבות,נאחז בתקוותו עדיין
ראשו מקריח מחשבות
פניו מחורצי כאב ואכזבה
עורו נושל,ליבו נופל כפרי בשל
מרים שוב את פצפוצי ליבו ומדביקם
כפאזל לא מושלם.
ליבו הולך ונעלם...
ריקנות שולטת בו,הגיע סוף עולם.
בזקנתו,אם בחסדי האל הטוב אליהם מגיע
ומי שמצביע אז באצבעו משפיע...
בידיו הרועדות , אוסף בסבלנות את שבבי ליבו
כבר לא זוכר או חש את כאבו,
שוקע אל רכבת במסילה עם נכדיו
נזכר ששכחוהו ילדיו,
לא זוכר ולא רוצה לזכור מה עשו לו אז רגליה
אפילו לא את עמידתה וידיה שאחזו מותניה
רק דואג שליבו או מה שנשאר ממנו
ימשיך לדפוק כרטיס יום עבודה נוסף,
ושעיניו יראו רק עוד יום אור ועלה נידף.
עוד חיוך של ילד תם
שחושב תמיד שהוא יותר חכם.
וסוחב עוד רגע קט...ולבו נדם...
מסקנה:
אין...
זהו האדם...נופל וקם נופל וקם...
ואחר יאמרו עוד
חיים מענינים היו לו...
והוא רצה רק חיים פשוטים
ואהבה פשוטה
את אשת נעוריו האהובה.
ולב אחד שלם כמו בהתחלה...
