חזרה ליצירות
סיפורים

שמנדוב 0.1

rainish | (11/12/2017 00:33) | 136 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

השמנדוב והנדידה הגדולה

רבים יודעים שאם מביאים משאלה כאשר כוכב נופל משתחררת לחישה חרישית לאוויר. כמובן שאני ואתם לא יכולים לשמוע לחישה שכזו, אך השמנדוב ניחן בשמיעה יוצאת דופן ובשבילו לחישה זו נשמעת בברור כבכי תינוק הבא לעולם.

האוויר שקט היום חשב לעצמו השמנדוב בעודו מנער מעליו את צינת הלילה. עם השנים התרגל להתעורר לבדו לקול נשימתו השקטה ופעימת ליבו האיטית של היער. הוא טיפס לאיטו אל ענף עץ הבאוטרק בו קבע ביתו לפני שנים, שטף פניו בטיפת טל בודדה, ופיהק באדיבות אל השמיים העייפים. היום הוא היום האחרון של הקיץ הרהר לעצמו בשלווה.

מחר תחל הנדידה הגדולה של ענני המשאלות. לבינתיים די שאספר שבשונה מעננים רגילים (אותם אפשר לפגוש לפעמים גם ביום מקרי באמצע הקיץ) התרגלו ענני המשאלות להיסחף באיטיות על רוחות הסתיו הקרירות ולעולם לא יופיעו סתם כך ללא התראה.
 
עוד כשהיה שמנדוב צעיר למד להבחין בסימנים העדינים המבשרים על יום מיוחד שכזה. הניחוח המתוק של פרחי הסופן הקמלים, שיירות הנמלוליזים המתקצרות, נוצות הינשופן המתעבות, ועוד סימנים קטנים ורבים שרק שוכני יער וותיקים יודעים לזהות. הוא עצם עיניו והאזין לעלים נפרדים בלחש רגע לפני שנשרו בדממה על האדמה הצמאה.

לאחר מספר דקות של הרהור מספק ירד מהענף באיטיות והחל בסיור מעגלי כשהוא הולך ומתרחק מביתו לאחר כל השלמת הקפה. לצופה מהצד ודאי תראה התנהגות זו תמוהה ביותר אך היא כנראה מהחשובות שבחיי השמנדוב. הוא התקדם בשלווה בחן בקפידה את פני השטח והאזין ללחישות.
 
בתקופה הארוכה שקדמה ליום הנדידה אסף השמנדוב לחישות רבות מכל הסוגים ובכל הצבעים.
לחישות רועמות בצבע אדום, אותן הוא זורק לסל ושלום.
לחישות עדינות בקשת צבעים שקוראות לעזרה בימים אפורים.
עליהן הוא שומר ומטפל לפי תור משתדל לא לשכוח אף אחת מאחור.
אך נדירה מכולן היא הלחישה השקופה, לחישה אמיתית לעזרה די דחופה.
את קולה החרישי מתקשה אפילו השמנדוב המנוסה לזהות בין רחשי היער.

ביום קיץ רגיל היה מסיים את איסוף הבוקר בנמנום אדיב ויוצא שוב בשעות אחר הצהריים המוקדמות כשהיער שקט ומנומנם. אך היום כאמור אין זמן לבזבז. עם בוא הסתיו ישטפו טיפות הגשם הראשונות לחישות שטרם נאספו והן יאבדו לעד. לכן מיד לאחר איסוף הבוקר יצא לסיורו נוסף כשהוא מקפיד להיות שקט במיוחד ואיננו מרשה לעצמו להיסחף בהתרגשות העולה בקרבו.

הקיץ האחרון לא היה כקודמיו. למעשה השמנדוב לא ממש שם לכך לב עד לימיו האחרונים, אבל עכשיו שהגיע יומו האחרון בהחלט ואין ברשותו אפילו לחישה שקופה אחת היה מוטרד מאוד.
את סיורו האחרון של הקיץ סיים בתחושה עמוקה של חוסר שביעות רצון, מהמצב ומעצמו כאחד. הוא חזר אל מרתף ביתו התיישב בשולחנו האהוב והחל לעבור על רשימותיו מהקיץ. בקיץ אסף למעלה מאלף לחישות (הספק נאה בהחלט חשב לעצמו). לאחר שסיים את הבדיקות האחרונות החל בסידור המשלוח הראשון. הוא ניגש לאחד משקי הלחישות הצבעוניות שלף עשר לחישות והניח אותן בזהירות על השולחן זו לצד זו. הוא הוסיף לחישה אדומה אחת מכל צד וקשר את השרשרת הקצרה שנוצרה. לבסוף תלה על השרשרת על צווארו ויצא מן המרתף. כל שנותר לעשות הוא לחכות בסבלנות לרוחות הסתיו.

כך התיישב השמנדוב בערסל שבפתח ביתו, הביט בשמש משחקת מחבואים ונרדם.

תגובות

גלי צבי-ויס / להביע משאלות / 11/12/2017 06:25
יום טוב צבי / לחישה שכזו / 12/12/2017 06:55
חזרה ליצירות