רסיסי זכרונות

כפגיון, כחרב-כך באחת, בחדות שכזו נלכדים רסיסי הזכרונות בך, ומשיקים אל ההווה-בקפסולת הזמן.

כמוסת הזיכרון

כמוסה של זכרון בלעתי בחופזה
אבקת שירים הנמסה על לשוני
קליפתה כאותיות המחפשות מקלט
מגשם מחשבות זועף 
חורף נשימות בו הבל פה קופא
כאד המיתמר אל הגרון 
מיתרי קולי אז ישמעו בעוז
צעקה ברורה ומיידית 
זעקת המשורר שנס לחו

    ניצוצות

ניצוצות חדים , קצוותיהם חלודים

נשברו מתוכי באיבחה חרוכה

התנתקו מלשוני, הותירו כוויה

כדוקרן המנפץ קרחונים לרסיסים

ניצוצות ששמרתי לימי  המדבר

חסכונות אחרונים מכספת סודית,

נמלטו מבלי שוב אל מבט חמקמק

נטמעו בעולם , עתה הם תבליט

ניצוצות הם כאב, ומחנק בגרון

הם שלמות העולם וגם חסרונו

הם הדבש והעוקץ

וכל הדברים

ובעצם

משם מתחילים השירים