ניחוח תפוחים רטוב

בשכונת ההר, מעל קברו של הצדיק

עצי תאנה רימון תפוח ו-שיחי צבר

מרכלים עצמם לדעת  עם רוח הים

ואני, רוצה לא רוצה ,לחזור לשם

- אלייך

אולי, כדי לא לפנות מקום, לאחרת

חרש וסומא

כמו לא פעם, היושב במרומים

כריחו הנמוג של יסמין הפרא

כלחישת דבש התאנה

כמו מסע עלומינו לגלבוע

בגשם פתאום

וגופך, ריח תפוחים רטוב

עד לשד עצמותיי, בוער בך

על העשב והבוץ

רועה לא יחסר נאות אהבתך

דורבנות של אש

ממתק

כמו אבל על מה שלעולם לא יחזור

-טס מעל הגעגועים.