ויהי אור.

ויהי אור.

מאת זיגי בר-אור 

סוף סוף העולים מרוסיה שבתוכנו

מרגישים אצלנו בארץ כמו בבית,

הם צוחקים ששומעים בטלוויזיה

שזה מחדל לאומי שאין כמוהו

ששלג 40 ס"מ וקור של 2 מעלות

משתק את כל האנשים והמדינה.

בבית מולנו גר וולדימיר חרקוב,

בן 65 שבא לא מזמן לישראל

והוא סיפר לי שאצלם ברוסיה

זה דומה אבל בשנוי מאד קטן,

30 מתחת לאפס ושלג 80 ס"מ

והכל מתנהל כרגיל בלי יללות.

אז מה היה לנו כאן ב- 3 ימים:

הפסקות חשמל, גז לבשל אין,

כבישים סגורים, עצים נעקרו,

בעלים שלא חזרו כלל הביתה

וישנו במכוניות תקועות בכביש,

המון ישובים מנותקים מהעם

כל המשטרה וצה"ל על הרגליים.

וולדימיר השכן בא לנחם אותי

באומרו שלא להאמין לטלוויזיה

הם סתם רוצים רייטינג ופרסום

ולקחו צילומים מאלסקה בצפון

כדי לקבל הרבה שעות נוספות,

וגם עובדי חב' החשמל פרמיות

על שטיפסו על סולמות גבוהים.

כמובן נרגעתי, כיביתי את המזגן,

החזרתי את הפוך המיותר לארון,

והתיישבתי במחשב לכתוב מכתב

לכבוד ראש ממשלתנו הכל יכול

וביקשתי שידאג שבפעם הבאה

שיהיה בחו"ל עם שרלה החמודה

שיקנה גם עבור כל תושב בארצנו

נרות ריחניים כדי שיתנו לנו אור

ואנחנו כמובן נשלם עבור זאת

באמצעות הגדלת מס הכנסה