ציפיה

לחישות הפרא

ובקומי ובלכתי

ובמשכבי בליליות

שומע אני את לחישות הפרא.

ובהסכיתי אל הקולות

ארעד מזעקת אדמת ניכר

שממה וצימיון

אשר נטיפי הדיו נטשוה

בבצורת המילים

שבע  שנים שחונות

ואכיל את תחנוניה בלבבי

ואפתח עיני בתמהון

ואדע כי טוב הדבר בעיני

למלא בקשתה בחיפזון

כי ימיה ספורים היו

קמטו שוליה

שברו אזניה

חרכו שורותיה

ואשבר ענן  מקשת

ואפתח לרווחה

שערי ידיים גרומות מיובש ודמעה

ואמטיר אותיות על דף שגווע

זרם חמקמק אשר נטמע ולא נקווה

עד אשר בציפיה נבע מן העין

ויכתתו אצבעותי לעטים

ולא אדע עוד חוסר השראה.