פרץ רוחות

פרץ רוחות הבהיל את החשיכה

ואני רצה לכסות עלטה בעלטה

לפנות את החושך למקום 

יותר טוב.

פרחים ארזתי בחיקי

לקראת בוקר צונן ומאיר

שימתיק לחיכי האפל

את אורותיו הטעימים של

יום חדש.

על ראשי כובע משאלות

ישן, מחמם את קווצות שיערי

הקצר, מביע תימהון לסביבה.

נוסעת דרומה אל האור והחום

שם מתנקזות משאלות ילדותי

בפלומת געגועים לבית בו גדלתי.

תקוות הנצו זיכרונות, פורחים

הם כל ימות השנה, בצער ובשמחה

בדוי ובאושר.