לבמת הדיון האני והאחר

כותב ישראל אלירז:

"שוב עולה הצורך לפנות מקום בתוכנו לאחֵר היושב בנו,

המסרב לחדול להיות הילד שהיינו.

לאט מתחילים להתבהר פרטי הפרטים מרגע אחד,

שבהיותו הכרחי הוא לגמרי נצחי.

 אני מסרב לחדול להיות מי שהייתי בתוך הזקן העיקש הזה."

ישנו הקיים  ויש האחר שנמצא בצל העבר

לעתים נפרדים לפעמים זה בזה מתנגשים  ומתגוששים

פעם מושכים בקצוות  ופעם מתאחדים

מצד אחד הילד המסרב להתבגר,לחדול להיות,לנטוש

 ומצד שני הקשיש הממאן להשלים עם הגיל

ולפנות מקום גם לאחר היושב עדיין בו

קשה לו להשלים עם האחר שנשאר מאחור ורוצה לחזור

ככה הולכים יד ביד האחר והנמצא

לעיתים משלימים זה את זה ולפעמים מנוגדים ומתנגדים