צריחת הוורדים

מקועקעת בעורי, כמו שקיעה בספטמבר

חרוטה כאהבה זרה,נשכחת

כהבזק החיוך ביערות הגשם-

הידיעה

רוצה ללטף את הים

נוגע, נגיעות של שתיקה

דגן אהבתך בי

עדיין משוטט בשדותייך

אורח- דייר

קרוא- לא קרוא

תוהה-את

ניחוח הוורדים צורח מתוך גנך

השמים כמו מבקשים לגעת באדמה

סופת ציפורים סוערת אלי שמש

מטילה צל על ערוגות הבושם

כמו להכעיס,

החשכה הקדימה בואה

משקיף מבעד לחלון חיי

רחובות עמוסים, כואבים- עליזים

לבוש עיניים פקוחות

רואות- שואלות

רגליי כבדות מלרקוד זיכרונות

כיצד אפשר ואפשר

מדוע

עינייך, לא בעיניי?

כמו ניצב על גשר

המים מכים במורד

מחרישים הלמות הלב-

הכאב

אספן של אהבות נגזרות

אבודות

סונטות לא רחומות

קרועות לגזרים

כמו שוט הד הפעמונים-

רעב

לא פעם, פרא הבדידות קורא

כמו נעלי בית ישנות

מנגינת אהבה נשכחת

יד אור נמוגה

ריח העלים בשבילים הצרים בפרובנס

מדבר המילים העצורות במעלה

ההברות הקטועות

השקט, השקט

רחוקים וקרובים לעת ליל

כמו צליל תפוס

נסיעה במעגלים, מבוך התהיות

השאלות, שלא נשאלות

הספרייה שלנו חסרה ,שירת אהבה

העצב מושל צללים לאורך הכתלים

חיינו

מביטים במזכרות-

לבושות אבק

מבעד לתריסים, עולה מחייכת

שמש ממזרית.