//לכל אור שבקצה יש מנהרה//מנשה נתן
שש שנים חלפו מאז, ובשביעית את כמו
אילמת, אני לא שומע את קולך יותר
אנחנו כבר לא פוסעים את אותם צעדים
ואפילו לא הולכים עוד על אותן מדרכות.
שוב תקופת חגים, ראש השנה שוב בפתח,
אני זוכר היטב את היום שבו נפגשנו, זאת
הייתה בדיוק תקופה כזאת שלפני החגים
לא ידעתי מי את, לא ידענו מי אנחנו ולאן
אבל כנראה שהרגשנו את אותו רגע אז פשוט
קבענו להיפגש בערב, תכננו שאאסוף אותך
בשעה שמונה וניסע לים, הבאנו יין כוסות
וציפה של שמיכה ישנה כדי לשבת על החול
ציפה שליוותה אותנו הרבה שנים מאז...
אני זוכר שבכל פגישה היינו פורשים את
הציפה הזאת שלנו לפעמים היינו שוכבים
עליה ולפעמים היינו מקשקשים עליה בכל
מיניי עטים צבעוניים, כתבנו רגשות כמוסים
תיעדנו תאריכים ומקומות בהם היינו נפגשים
ציירנו לבבות ופרחים, הקדשנו שבועות ונדרים
ואפילו ציינו דקות ורגעים בהם היינו אוהבים.
אני לוקח לגימה מהנס הקר שעל שולחן הכתיבה
מתרפק על עוד זיכרון וממשיך לכתוב..
זה מדהים איך אפשר לאסוף חיים שלמים אל תוך
קופסת נעליים אחת של אדידס!!
מונחים שם כל מכתבי האהבה, הכאב והכעס,
יש שם כמה תמונות גסות שהעזנו לעשות, ליד
מקופלת ומונחת הציפה שלנו ואבנים שאספנו בדרך,
רגעים ברורים, רגעים מקושקשים וכאלה שבערך,
שוכן לו שם גם געגוע אחד מפוחד חיי כמו גמד
בין כל החפצים, יש כמה צדפות שאספנו אז בים,
ויש שם תלתל אחד שגזרת לי משערך, הספל
היחיד שממנו היינו שותים, סיכת ביטחון עם
אסימון שנשמר לזיכרון וכמובן מתנות קטנות
ותכשיטים שקנינו בחגים. אני נזכר שאמרת
"מי שאוהב אותנו באמת מלווה אותנו לנצח,
גם אחרי שהוא מת". לא ממש ידעתי איך אני
אמור להגיב על זה, מיד אחרי זה שאלת אותי
אם לדעתי אהבה יכולה להזיז יבשות?
ואז סיפרת לי סיפור אהבה שקראת פעם:
על זוג אוהבים נער ונערה שאהבו כל-כך
אבל הופרדו ע"י ההורים ואת הנער הגלו
לאי אחר על-מנת שלא יפגשו עוד לעולם.
אבל הנער והנערה לא חדלו לחשוב האחד
על השנייה ואז האי פשוט התחיל להתקרב
ליבשה עד שהוא התחבר אליה. הנער והנערה
נפגשו וחזרו להיות יחד ולא ניתן היה להפריד
בניהם עוד לעולם!
אחרי הסיפור אהבנו שעות ואז אמרת לי תזכור ש...
"אם פתאום תראה איזה אי בסביבה תדע שיש אהבה".
אני מתעורר מקול חריקת גלגלים שנשמע מהחלון
ומחכה לבום!!! זה בדיוק אותו הצליל שהפריד בינינו.
אבל הפעם זה הסתיים רק בחריקה, והבום מהדהד רק בראשי!
מביט מהחלון רואה עצים זזים מרוח קלה של סתיו
שמתקרב, מדמיין אותך הולכת ובחוץ שני ילדים
אוספים עליי שלכת, איש זקן יושב על ספסל
שבשדרה ואני חוזר ומתיישב לכתוב מה שקרה..
תזכור אהוב יקר תמיד תמיד תזכור:
"לכל אור שבקצה יש מנהרה, כל עלה שמנסה מחזיק
חזק בסערה, וגם לסמטה החשוכה יש עמוד של תאורה"
אלה היו המילים שלך אמרת ושיננת אותן לא פעם,
כאילו הכנת אותי כל הזמן לבאות ולדברים שהולכים
לקרות, "מה שצריך לקרות יקרה" זאת הייתה התשובה שלך לכל דבר כשלא היה לך מה לענות או מה לומר.
אני זוכר איך היינו מדברים שעות על החיים על תובנות.על משפחה על זוגיות על אהבה על חברות ועל בחירות...
תדעי אמרתי לך "לכולם במשפחה יש בעיות
אבל זאת המשפחה היחידה שיש לנו".
ומה ועם הבחירות שעשינו שאלת...??
"הבחירות שעשינו איתם אנחנו הולכים
לבלות בימיי-הולדת, בחגים ושבתות"
ומה עם החיים והמוות...??
יש אנשים שנפרדנו מהם כי הם פשוט
מתו לנו בדרך והותירו כאב,
יש אנשים שאנחנו משתדלים לא להתגעגע
אליהם כי הרגנו אותם מתוך בחירה בלב,
אבל יש אנשים בודדים שיחיו בליבנו חיי
נצח כי הם הותירו זיכרון צורב.
דיברנו על עוד המון דברים כמו מידות וערכים
ועל זה שאסור פשוט אסור לשפוט אנשים...!
שאלת על אהבה וחברות...
"חברות מחזיקה יותר שנים מאהבה" עניתי.
ומה עם כסף, וחברים אמיתיים???
כל אחד יכול לזכות לכסף או לחברים אמיתיים
אבל לעולם לא לשניהם יחד!
תפסיקי להקשות ביקשתי...
להקשות?!
הבטת בעיניי ומה עם אהבה ובגידות...??
כולם אוהבים... וכולם בוגדים... !
ואם אני אפרד ממך פתאום שאלת...??
הלב שלי התחיל לפעום אחרת, איך תיפרדי
ממני אם מעולם לא היינו יחד עניתי?!
האם תתגעגע אליי??? לא עניתי!!
אבל כן, בסופו של דבר נפרדנו!
מאותו היום של אותה תאונה כל העולם השתנה,
כלניות החליפו פרחי שושנה, השתנתה המנגינה.
תובנות תוכחות תהיות...
לפעמים כל מה שצריך זאת סטירת לחי קטנה..
או תאונה, כך או כך זה נראה עניין של אמונה.
לפעמים רגשות עמוקים מרגישים כמו תעתוע
"עקרונות וערכים גדולים יותר מאהבה וגעגוע"
לא, היא לא מתה ממש לא!!!
לפעמים אני אפילו רואה אותה
מטיילת בשכונה,
ולפעמים אפילו בראש השנה
הולכת יד ביד עם בעלה ועם ילדה קטנה...
ולפעמים אני עונה לה בלב
על השאלה האחרונה...
"לפעמים קורה לי פתאום, שאני מתגעגע
אלייך אפילו שלוש פעמים ביום!"⚘
כל הזכויות שמורות למנשה נתן
