אֶלֶף פַּרְצוּפָיו נַפְתוּלָיו שֶׁל נַפְתַּלִין סִימָן טוֹב

רֹאָה אֶת כֹּל דְמוּיוֹתַו
בְּיָמִים שֶׁל בְּהִירוּת וְאִי בְּהִירוּת
מְהַלֵּךְ הוּא מִקֶּשֶׁר לְשֶׁקֶר
עוֹבֵר מִדְּמוּת לִדְמוּת
מִתְלַבֵּט וּמִתְחַבֵּט
בְּצִבְעֵי הסואה
שׁוֹלֵט
בְּקָהָל דִּמְיוֹנִי.
חי במסכה
נוֹשֵׁם עֶרְגוֹת אַהֲבָה
מִסְתַּתְּרוֹת
בְּחַדְרֵי נִשְׁמָתוֹ הַסּוֹדִיִּים
בְּמַחְסָן תְּשׁוּקוֹתָיו
מְאַחְסֵן אֶלֶף פַּרְצוּפִים
בְּעַיִן אַחַת שֶׁרוֹאָה
מֵעֵבֶר לַאֲטִימוּת חַיָּיו
שָׁם מִתְפַּתְּלִים

אֶלֶף פַּרְצוּפָיו
שֶׁל נַפְתַּלִין לב טוב.

הציור של יהל שחר

נפתלין לב טוב איש החי בתוך מסכה, בקשר דמיוני שבמציאות חייו הופך לשקר.
לחיות במסכה זה לחיות בשקר. במציאות דמיונית. ואני רואה אותו לא כדמות אחת אלא בכמה דמויות בימים של בהירות צלולה ובימים של עירפול מוחשי כמו פניה של המסכה.

רשת הדמויות שאני נתקלת בהן מראות לי אותו בצדדים שונים. פעם הוא מתלבט ופעם מתחבט כמו זיקית בצבעי ההסוואה שלו.

רואה אותו מבפנים נושם כמיהות ערגה ובחדרי נשמתו הסודיים מאחסן את תשוקותיו ואהבותיו הכמוסות כמו אוגר אלף פרצופים, אלף פרצופיו ורק עין אחת רואה את האטימות והחנק של המסכה שם נחבאים כל הפרצופים וכל הדמויות .
ההתפתלות היא השארות בתוך המציאות המוכרת של הדמות. נפתלין הם כדורי הריח המאוורים את הבגדים. לב טוב הוא רצון לצאת מהאטימות אל האיוורור שמציעים לו החיים.
האם ינהג כך האיש? לא נדע. כי יש לו אלף פרצופים והוא מסתתר מאחוריהם.