לעג הגורל

הם הלכו שורות שורות, ענודי מגן

עיניים כבויות, האש כילתה בהן

איפה המגן,ואיפה דויד?

אני זועק...

נופל על ברכי...

שורות שורות,עמי, ואין להן אפילו

צל, אפילו לא צל

כבה האור, אין צל לאבק אדם

נותר לו הטלאי הצהוב

אינו מגן,אינו מכסה

בוער ומשחיר לאיטו

כמו שורות שורות של נרות דועכים

והפתיל נמחץ בחותם.

כי חפץ דויד בירושליים מפוארת

חמד לו גם את בת-שבע

לו הצטנע במקדש

גם במקדש הלב...

מכר יהודה את יוסף והחלום

וקנה לנו מלוכת

דמים.