עונת השיפוצים.

עונת השיפוצים.

מאת זיגי בר-אור 

הכל התחיל באשמת הדודה פאני

שבששי האחרון רמזה לאישתי

ששמה לב שהבית שלנו חשוך

ובכל ששי שבאה אלינו לשבת

בקושי ראתה מה יש בצלחות,

וגם בקירות הסיד מתקלף כבר,

בשירותים יש מרצפות ששקעו

וכמעט שנפלה לתוך האסלה.

אישתי כרגיל הצדיקה אותה

והבטיחו לדבר איתי בנדון

  מיד שאשוב ממשחק הכדורגל.

אכן הנייר והעט כבר בידיה

עשתה רשימה בשני דפים

עם הערכת ההוצאה, בערך.

אמרתי לה שזה מאד יפה

אבל כדאי שנמכור הבית

במקום להשקיע בשיפוצים

היות ואין לנו את הסכומים

ונעבור מיד לגור בשכירות

או שנקנה לנו אוהל סיירים

וכך גם ניפטר מדודה פאני

ונחגג בשבתות כזוג צעיר.

כמובן שלא עזר שום דבר

והיא כבר התקשרה לקבלנים

וביום רביעי הגיעו הפועלים

עם הקונגו, הדיסק  ומקדחה

והחלה מיד תזמורת מרעישה

של כל הקידוחים והניסורים

והאבק כיסה את כל הבגדים,

שעה חיפשתי את המגבת

ועוד שעה מברשת השיניים.

במטבח 37 כוסות מלוכלכים

מהקפה והמיץ ששתו הפועלים

בתדירות של בכל שעה עגולה,

חדרי השירותים נראו בערך

כמו השירותים הציבוריים בעיר.

קשה להבדיל בין צבע הקירות

והמרצפות, כי הכל לבן מסיד.

בכל הבלגן הזה בכל שעתיים

ויכוחים בצעקות בין הקבלן

ובין אישתי, כמה כסף תוספת

מגיעה על זה שצבע גם את

הצינור והחיבור של ברז הגינה

שאורכם ביחד מטר אחד.

אחרי 10 ימי שיפוצים אלה

רופא המשפחה בדק אותי

ודרש שאלך למיון בדחיפות

כי אני נראה גרוע ועצבני,

סירבתי ועניתי שלא יעזור,

אלא רק אחרי שדודה פאני

תלך סוף סוף לבית אבות

ותפסיק לבקר אצלנו בבית,

יש סיכוי כלשהו שאחלים.

זהו, כעת מתחיל כל הניקוי

כי הבית נראה ממש צילום

של הבית הלבן בוושינגטון

ותוך מספר ימים מעייפים

אוכל לשוב אליכם ולנוח

ליד המחשב ולכתוב שירים.

למה להתרגז ולקלל את היריבים

פשוט תגידו: שיעשו אצלך שיפוצים.