חזרה ליצירות
פוסטים

משקפיים וורודות

כמעיין המתגבר | (09/10/2006 05:04) | 107 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
אני תלויה על אופטימיות לא מובנת,נאחזת בכרזות וורודות כדי להמשיך.
נוברת בחיי ובמחשבות האחר המוציאם לאור, ותמהה ,לא כולם חושבים כמוני,התמודדיות שונות,לא מובנות, מבלבלות.עם השנים מכהות חושים רק לא להרגיש ,בשניה שהרגשות מציפים מדחיקים אותן מטה. כאילו אין להם זכות קיום.
רק כדי לחיות,לשאוף חמצן כדי למלא ריאות חלולות.ואדם לאדם כזאב.לא מרימים ידיים לחיים,אך מרימים ידיים לחיים מולם.משטחים כל עומק,מקררים כל חום.ובנאיביות חייתית יש בי צפייה שאוליי אדם אחד יישיר מבט וורוד קרוב,לא מוותר, ילחם על חום נשמתו , יצוף משוחרר עם רגשותיו כאילו לא היה אתמול מריר.כי היום יום חדש.
ממשיכה לתהות את קנקנם של החיים הלא מובנים המתחדשים ללא הרף הממשיכים ליצור איפה ואיפה בינינו.
המירדף האין סופי אחר הלא ידוע,למרות שכבר נבדק וחוזר חלילה,חפוש מתמיד אחר מילוי החללים.ואם עשיר או עני,חכם גם טפש,ילד ומבוגר,דתי חילוני,וכל שאר נגודים כולם נמצאים באותו המקום.רצים סחור סחור אחר זנבם.
ואני נוברת וחודרת לעומקם של דברים וככל שאני מתקרבת אני מתרחקת
ישנם תקופות טעימה בחיים,כשמתרגלים אליהם הם משתנים מעצמם,לא מחזיקים לאורך זמן,רק מחזיקים אותנו לאותו הזמן.
ככל שנבין יותר נבין שאנו מבינים  פחות,
ככל שנתקרב נרחק
ככל שנמלא תקווה נתאכזב ,
ככל שממלאים חללים הם מרוקנים יותר,
ככל שנשבע נרעב,
ככל שנחפש יאבדו דרכינו
אם כך מה שנותר לאחוז בכרזות תקוות ילדותינו הוורודות
להמשיך לחלום בתוך בועה וורודה
ואולי לפתוח חסימות וסתימות לבנו,ולמשש ולחבק את רגשותינו ולא לפחד להשתמש בם.כי מה נותר לנו  אם לא אלו העומדים מולנו הצמאים
להאביס את נשמתם באהבתינו.כי על פי הסדר הזה ככל שנרוקן אהבה מתוכנו כברינו יתמלא  אהבה חדשה.
ורק בשביל אהבת חינם שווה להחזיק משקפיים וורודות...לא?...
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.

תגובות

חזרה ליצירות