שדות חרוכים

מסועפת כצמרות אדירות

בלורית, לרגלי מקור מים חיים.

שולחת זרועות כתמנון

לעבר החיים.

ימים יאמרו אם חידה או הוויה

 התנהלותי על פני אדמה

ובכל מקרה חוויה.

 כהלך נודד בשדות חרוכים

נוגעת במהות החיים, נושקת לאבן

שישבתי עליה, נושקת לרוח שנשמתי

ממנה. מילים חולפות מולי

מתערבלות  במזג האויר

כחמצן.

ירוק העד מול עיני מזכיר היותך

ואינני יודעת נפשי לאן הדרך

פונה אם לשלום או למלחמה.