על כס מרום גילי אני יושבת
משחזרת ועל רכבת חיי חושבת
איך חלפו השנים ביעף
כאילו הזמן עף
אתמול ילדה קטנה
עם בובה בעגלה מטיילת בגינה
עברו עלי שש שנים
ובבית הספר ללמוד מתחילים

ובלי להרגיש עבר הזמן בסערה
ואני כבר נערה
בבית הספר התיכון תלמידה 
אהבה ראשונה, תקופה נחמדה.

ושוב השנים חולפות במהירות
נמצאת בתום השירות
פתאום מבינה שעד כה
תכננו לי את הכול
את מסלול חיי
מהגן ועד הצבא.

ועכשיו עומדת אני בפני דלת פתוחה
כל העולם פרוש לפניי.
חושבת מה לבחור, ולא בטוחה.
מעכשיו אני עצמאית 
ורק עלי להחליט על הדרך הכדאית.
מה ארצה להיות ולעשות
אני מהרהרת
ולבסוף בהוראה בוחרת.

ולבחיר ליבי 
אשר ביקש את ידי
נישאתי מתחת לחופה
בשמלת הכלה הצחורה
עלמה צעירה.

והשנים מתקדמות 
ואני אמא 
כבר בשנות השלושים
מתחילה שוב חיים חדשים
אם לשתי בנות.

ושוב אני במנהרת הזמן
הבנות שלנו כבר נערות בוגרות
כבר עברנו את המאבק
במרד הנעורים.

והבנות המקסימות שלי מהקן עפו
מנהלות חיים עצמאיים.
כל בת בדרכה הצליחה
ולי הן העניקו עונג ושמחה.

ואני יושבת ומהרהרת
איך הרכבת במהירות דוהרת
ואני כבר סבתא 
לארבעה נכדים מופלאים.

ושוב תמה תקופה 
ואני אל הבאות צופה
עולם אחר נפרש לפני.
יצאתי מכבילות לחופשי
עושה אני כאוות נפשי
אני בגמלאות
וידי כבר מלאות
מכל אשר בחרתי לעשות.

וכך חלפו עברו שנותיי ביעף
בלי להניד עפעף.
כמו לשבת על ענן
ולהביט איך הכול חלף כמו במנהרת הזמן.

מעכשיו יותר עבר ופחות עתיד.
כך יהיה בהמשך תמיד.
הזמן שעבר נגוז ולא ישוב
רק להתגעגע ולהיזכר בו שוב ושוב.

רכבת הזמן,  אנא האטי נסיעתך
רוצה להספיק עוד עשייה ולקטוף עוד חוויות, 
וגם עם הבנות והנכדים לרוות נחת ולהנות.