רותי סמרטוטי - לבמת הדיון שהעלתה גלי

רותי סמרטוטי

היא מערסלת אותי בחיקה

עיניה הכחולות חודרות

אל עיני החומות

היא מלטפת את שׂערותי הזהובות,

אני מביטה בראשה הַקֵּרֵחַ

ולוחשת לה –

לא נורא זה יגדל,

אבל היא לא שומעת אותי.

היא חיבקה אותי ובכתה

"רק אותך אני אוהבת,"

אמרה

"רק את יכולה לדעת

שמחר בגן יצחקו לי כולם

רק את יודעת שזה כואב נורא"

ודמעה מעינה טפטפה על ראשי.

אמא שלה כועסת,

"תפסיקי לבכות זה יגדל

קָרַחַת זה בריא לשׂיער".

ואני צעקתי על אמא שלה,

איך את עושה זאת

לילדה קטנה בת ארבע.

אבל קולי לא נשמע –

אני רק בובת סמרטוטים קטנה.

היא מערסלת אותי בחיקה

אני מביטה בשׂערה הֶאפור,

שׂערותי הזהובות נשרו כמעט כולן

"אני עדיין אוהבת אותך מאד",

היא לוחשת לי

"כל כך הרבה שנים אנחנו ביחד".

אני יודעת, אני אומרת לה,

היא לא יכולה לשמוע אותי

כי אני רק בובת סמרטוטים קטנה –

אבל היא ידעת...