התור

התור (לרונית)

הלכתי עם אימא שלי לבנק

ידי הקטנה בתוך ידה החמה

ואני מרגישה גדולה:

אימא לוקחת אותי לבנק שלה.

צעד אחד של אימא

ושניים שלי.

אז קדימה.

נכנסנו ואנחנו עומדות בתור שהשתרך שם

ארוך

 כמו חוט של צמר

או שרוך.

ואז פתאום

אימא נזכרה במבוכה

ששכחה לקנות דבר מה

במכולת הסמוכה.

"תשמרי על המקום",

לי היא אומרת

ונעלמת.

אני עומדת ועומדת

כמו כולנו,

שומרת על המקום שלנו.

אנשים מאחורי

עוקפים וחולפים מימיני ומשמאלי

אבל אני בשלי

שומרת.

כשאימא חוזרת

היא אותי שואלת

"למה לא שמרת על המקום שלנו בתור?

עכשיו נשארנו מאחור".

ולא ידעתי אם היא צוחקת או כועסת.

וכשיצאנו אימא את ידי תופסת

אבל אני את כתפי פעמיים הרמתי,

את ידי מידה שמטתי

ובליבי חשבתי,

"אבל שמרתי

על המקום שלנו,

 שמרתי".