תלתלי קיץ

כבר יום מתגבר על חולשתו

עוטה גלימתו על פניו החפויות,

ממולל ידיו בעצבנות.

 בין גדות רגשות שונים

פוסעת על גבי מצע רך.

ימים יאמרו אם תכלת זו במרומים

שחה ככבשה לרעותה בימי קיץ סואנים,

או כרחלה קטנה.,פועה בחברותה.

תלתלי קיץ מבשרים היותי,

מבלה יותר ומקייצת בין שבילי דעת.

פרחי הקיץ מפרסמים בשורת הישרדות

יחידה במינה, פורחים בעוז,

מפיצים ריחם הטוב.

קערת שקט מרופדת כל טוב.