על הדרך העוברת מול ביתי

על הדרך העוברת מול ביתי

בין דמדומים של עת שקיעה

נפקחו זוג עיני והוטו צעדיי

ראיתיה יושבת עצובה

איני יודע מה הוא שמה

אם אבדה דרכה לחזרה

ישבה כפופה ומחרישה

חיה מעונה בודדה באפלה

ואני הרהרתי ופתאום נזכרתי

את דמותה ראיתי שם

עת חלפה בחתף

בין דפי הספר

ספר שופטים שנשכח

בלילות הארוכים של ילדותי

עת הלכתי בין מטר וערפל

ראית את דמותה צוהלת

ושמחה לצידה כנפי

צבא ארץ ישראל

אך איני יודע מה קרה

דמותה הלכה ונעלמה

יצאה מעימדי

לוחמת ונביאה

על הדרך העוברת

אל ביתי בין ניצנים

ראשונים של פריחה

ראיתיה שוב עולה

זר פרחים חפנה ידה

לנער נבואה שנשכחה